בעקבות פדריקו גארסיה לורקה / 4.1 / 4.2 / תודה ליצחק אור, לנורית ליברמן ולרחל בנגורה / -

ביקורת נוקבת מהולה באירוניה חדה ושנונה. ומה יש לומר... להנהן וגם להזיל דמעה שזה המצב. 

<לב> גליתי יקירתי, <לב> שוב: תודה ענקית לךְ על הבמה שאַתְּ מעניקה לי! (אני יודעת: לכולנו. אבל - לִי היא סוּפֶּר-חשובה) <לב>

שיר נהדר מלא חוכמה ומחשבה

מסה חודרת

זעקת האיך

אבני ארץ מבוישת

חלומות שבורים

טלית מוכתמת

"זעקי ארץ אהובה"

תודה יקרה למילים של אש כואבות וחודרות

.

יצחק, ידיד יקר מאוד, 

בזכותךָ, ואחריךָ, בזכוּת נורית ליברמן ורחל בנגורה, קיבלתי 

אומץ להעלוֹת אֶת הקטעים האלה. 

בעיקר - בזכוּתךָ. פתחתָּ עִם השיר לנורית על מוקי ועל היותךָ/

היותכם אחים, והמשכתָּ משם (גם לפני כן, על מלחמת יום 

כיפור. 

תודה רבה-גדולה-ענקית על קריאתךָ ועל תגובתךָ! 

<לב>

רבקה

---

אבל כמו בכל ארץ

יש רמשים וכיעור והם כל הזמן בפעילות ,

הכותל הקדוש שלנו המערבי.

גם הוא סחוף אבק ונמלים

והן חותרות ומפוררות מציאות קשה

אבל כמו נמלים שיכולות לפורר הרים שלמים גם כאן. 

ושוב התמהון של איך אפשר ואיך זה יכול לקרות. 

ובכן כנראה שכן.

היה איזה רומן של גרסיה על הזוג שנמלים

אכלו את הבית שלהם עד שנפל.

מדהים.

סיפור כל כך אמיתי ומוגזם

בכוונה כדי לבנות מחשבה שלכל דבר יש סוף אפילו אם הוא קדוש ..

שירי הקובץ מתארים את תחושות החרדה והאימה שחש לורקה מול הדה-הומניזציה של החברה המודרנית.

לורקה, ששהה בניו יורק בעת קריסת וול סטריט 1929 

תיאר את המראות כך:

"מראה של אנשים מתאבדים,

של אנשים היסטריים,

של חבורות מעולפות.

מראה נורא אך חסר גדולה.

איש לא יכול להבין את הבדידות שחש שם ספרדי,

ויותר מכך איש הדרום"^[1].

מראות אלו הגבירו חרדתו של לורקה מהעיר הגדולה ומהכלכלה הקפיטליסטית שביטויה הקיצוני התגשם בניו יורק.

חוויה זו ניכרת בשירי הקובץ המציגים "תמונה מסוייטת ומזוויעה של עולם חומרני,

ממוסחר, קר, מנוכר ואכזרי,

שבו נאלץ האדם המודרני,

המנותק אחת ולתמיד מהאל ומהטבע,

לסבול מבדידות חריפה בג'ונגל הבטון של הכרך האימתני"^[2].

נושא חברתי נוסף שנידון בקובץ הוא היחס למיעוטים באמריקה.

לורקה נפגש עם צוענים,

יהודים ואפרו-אמריקנים

וחש סימפתיה גדולה כלפיהם.

בעלי חשיבות מיוחדת עבורו הם האפרו-אמריקנים,

איתם הוא נפגש בהארלם.

המתח בין הכוח החיוני הקמאי שהוא מזהה בהם לבין דיכויים החברתי

נידון בפרק המוקדש להם (השחורים)

בו הוא מבכה את הרלם ומודיע כי אין יגון שישווה

"למלכך הגדול הכלוא, הלבוש במדי שוער"^[3].

.

רחל אהובה, 

שוב: 

תודה רבה-גדולה-ענקית על השקעתך בקריאה ובתגובה!

אשר ל-ויקיפדיה: 

מצאתי שם שהעלו קטעֵי קטעים של קריאוֹת ביקורתיות 

ממחקרים שונים. 

לא כאן המקום לכתוב על כך: ארוך מדיי ...

שבת שלום וסופ"ש נפלא לךְ!

שלךְ, 

<לב>

רבקה

---

.

למשל: 

לא ציינו שההשפעה העיקרית על גארסיה לורקה, כולל 

על מבטו על ניו יורק ועל ארצות הברית, הייתה ואלט ויטמן 

וספר שיריו "עֲלֵי עֵשֶׂב" . 

<לב>

רבקה

---

.

רחל אהובה, 

מכיוון שלפחות שמואל כהן קרא אֶת תגובותייךְ, ובתקווה שיקרא 

גם אֶת תגובתי לךְ, 

עליי להזכיר כאן שהתבלבלת בין ה-גארסיה כותבֵי ספרדית: 

הסוף שציינתְּ שייך לגבריאל גארסיה מארקס בספרו "מאה 

שנים של בדידוּת" ומדַבר על סופם של השושלת שהקימו

חוסה ארקדיו בואנדיה ואורסולה איגוארן (מכאן השם "מאה

שנים של בדידוּת") ועל סוף מָקוֹנְדּוֹ, היישוב שהם יסדו. 

חוץ מהערה זאת, 

תודה רבה-גדולה-ענקית לקריאתךְ ולתגובתךְ המושקאוֹת!

אני חייבת לך, ליצחק אור ולנורית ליברמן, אֶת האומץ

להעלוֹת אֶת הקטעים לעיל. 

שבת שלום ורק טוב לךְ!

שלךְ, 

<לב>

רבקה

---

4.1

כָּאן  בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ

כֻּלָּם קְדוֹשִׁים

כּוֹלֵל נְחָשִׁים ,

רְמָשִׂים וְעַכְבְּרוֹשִׁים

בְּלִי שְׁאֵלוֹת

וּבְלִי תְּשׁוּבוֹת..

4.2.1

וְהָאָרֶץ כֻּלָּהּ

דְּגָלִים דְּגָלִים

וְעַשְׂרוֹת אַלְפֵי הַמַּפְגִּינִים

כְּמוֹ הָיוּ הֵם נְמָלִים

שֶׁעֲטוּפוֹת בְּטַלִּיתוֹת

וּבְלִבָּן תְּפִלּוֹת

שֶׁל לִהְיוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת

שני שירי מחאה עוצמתיים על המצב העכשוי כתבת רבקה יקרה ,קראתי את ההרחבה על לורקה שהוסיפה רחל ובהחלט זה מעצים את השירים.

ואני  שתי תגובות קצרות כתבי לך.

סופ"ש נעים וחודש טוב

שמוליק

.

שמואל יקר מאוד, 

תודה רבה-רבה-רבה על השקעתךָ!

אנא, קרא אֶת תגובותיי לרחל בנגורה. 

רק אציין כאן: 

כתיבתי כאן (ובכלל, בטקסטים כגון אלה שלעיל) מושפעת 

יותר מכתיבתו של ואלט ויטמן ב"עֲלִי עֵשֶׂב" מאשר מכתיבתו 

של גארסיה לורקה עצמו - כי "משורר בניו יורק" נכתב 

בהשפעתו של ואלט ויטמן, לא רק בסגנון הכתיבה אלא 

גם במבטוֹ על ניו יורק ועל ארצות הברית. 

שבת שלום לךָ וליקיריךָ, שמואל, אדם וידיד יקר לי מאוד. 

<לב>

רבקה

---

עומדים מול הקיר הקדוש (כביכול) מתחננים בתפית בקשות וטומנים בו פתקים הכתובים מדם הלב, אך התשובות, ברוח הקדושה מרחפות אל השכינה ולא משיבות לבקשות. 

מרוב שהכול קדוש כאן בארץ הקודש, גם הרוע, העצב והבכי עולים באותה התקדשות,

שאפילו חתול מיילל על מותו של כלב.. 

צריך להפעיל את קדושת ההיגיון ולא את קדושת העיוורון..

חזק ומיוחד רבקה יקרה. 

.

יקי יקירי, חבר אהוב, 

קריאתךָ ותגובתךָ משמחוֹת אותי מאוד: 

אני זקוקה לקריאתךָ, להתרשמותךָ, כדי לדעת אִם הגעתי 

ונגעתי בנקודות רבות, כפי שהדגשתָּ אותן. אני זקוקה 

לעיניךָ ולרגישותךָ. 

תודה רבה-גדולה-ענקית עליהן!

שלךָ, 

<לב>

רבקה

---

בהרבה מילים 

פשוט הנהנתי לאורכו של השיר 

חיבוק לך אהובה

.

אורנה אהובה, 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על ההנהון - למרוֹת הכאב. 

זֶה אומר לי רבה מאוד.

<לב>

חיבוק, 

רבקה

---

<לב> <לב> <לב>

מעניין מאד השיר וכתוב בכישרון רב- אלא שאני חשה כי יש כאן לעג לתורת ישראל- שרק היא יכולה לאחד את העם שלנו מחדש והארץ היא ארץ זבת חלב ודבש ,אלא תלוי באיזו עין מסתכלים עליה? בואי יחדיו  נקרא קצת על המרגלים שרצו לבדוק אם הארץ  המובטחת אם אכן טובה?

בשובם מן הארץ אל המדבר, מה אמרו למשה והעם?למרות שחזרו עמוסים כל טוב  ניקרא בבקשה את תגובתם:

 "וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם; וּמִן-הָרִמֹּנִים, וּמִן-הַתְּאֵנִים.   לַמָּקוֹם הַהוּא, קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל, עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל, אֲשֶׁר-כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ, אַרְבָּעִים יוֹם.   וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-מִדְבַּר פָּארָן--קָדֵשָׁה; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ.  וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא--וְזֶה-פִּרְ עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.  וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ.   וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם:  כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ.  וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת.  וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק--מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם. [חומש במדבר פרק י"ג]

המרגלים התבוננו בעין רעה על ארץ ישראל והוציאו דיבת הארץ רעה- הם חטאו בחטא לשון הרע על ארץ הקודש,וזו כפיות טובה נוראה ודברים לא נכונים!

 מה היה עונשם? הם נענשו ולא זכו לעלות לארץ ישראל הקדושה רק הבנים שלהם והצאצאים- זכו לעלות לארץ ישראל, ומי שסבור היום כי רע פה שיקרא מה כתוב בתורה:

"וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּנְתָנְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ.   וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ:  כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.   בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה.   בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ.  בָּרוּךְ טַנְאֲךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ.   בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ.  יִתֵּן יְהוָה אֶת-אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ, נִגָּפִים לְפָנֶיךָ": אבל אם נרצה לחיות כאן כגויים  וללעוג על שומרי התורה והמסורת מה יהיה?

תשובה:

 "וְלֹא-יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלֶךָ; וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז, וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ".

 [דברים פרק כ"ח]

 מברכת אותך בבריאות טובה שמחה ואושר ותמשיכי עם כתיבתך המשובחת מתוך חדוות יצירה

שבת שלום ומבורך וחודש טוב ומוצלח. באהבה רבה, רבה

 אהובה

.

אהובה יקרה, מורתי האהובה, 

יש נושאים שבהם אַתְּ וַאֲנִי לֹא לנגיע להסכמה וגם לֹא להבנה 

מלאה. 

זֶה אחד מהם. 

תודה רבה-גדולה-ענקית על השקעתךָ בתגובתךְ - זאת 

זכוּת גדולה לקבל תגובה מפורטת כל כךְ. 

מאחלת לךְ שבת שלום ומבורך לך וליקירייךְ, 

והמשך יצירה בחדווה ובבריאוּת טובה. 

שלךְ, 

רבקה

---

מקבלת בהבנה את מילותייך, אוהבת ומכבדת את רצונך.

 שבוע טוב ובשורות טובות.

 בברכה

 ובאהבה רבה

 אהובה.

.

ברשותךְ, אהובה, מורתי היקרה, האהובה: 

במחשבה שנייה, נראה לי שמתוך הכבוד שאני מרגישה כלפייךְ,

מן הראוי שאתן לךְ דוגמאות על חלק מאותם נושאים - ולוּ 

בראשי פרקים: 

בעיניי, ולפי הידע שלי, היהדוּת היא דָּת בלבד.  

אגב: גַּם סָבִי ראה אֶת היהדוּת בתור דָּת.

לפי ההיסטוריה שגַּם אַתְּ מכירה באשר ללימודי כתבי הקודש

ולימודי היהדוּת (הלכה ופסיקה, בעיקר אחרי תלמודים):   

יְמֵי פריחתם היו בארצות נכר. 

ישיבת פומבדיתא וישיבת סורא היו/פעלו בגלוּת בבל. 

הרמב"ם, הרשב"ן, ועוד גדולים מהפרשנים והפוסקים

הידועים ומעוררֵי הכבוד וההשפעה עד עצם הזה: כולם 

עבדו ולמדו והשפיעו בארצות נכר. 

גם כיום הישיבוֹת הגדולות יושבוֹת בארצות נכר - באנגליה, 

בארה"ב, בצרפת, ועוד. 

לסיכום, ובמילים אחרוֹת: היהדוּת היא דָּת. תו לא. 

כך אני למֵדה מן ההיסטוריה. 

צר לי שכתביי בנושא פוגעים ברגשותייךְ. 

כך מעשֵׁי הקו שלךְ ושל אנשי הדת פוגעים ברגשותיי. ובחיי. 

ובחיי החילוניים, ובחיי הדתיים שאינם הולכים לפי קווךְ/

קווכם.

זכרי-נא שמעשי החילוניים מעולם לא פגעו בחייךְ-שלךְ. לכל 

היותר, פגעו בהשקפת עולמךְ. אבל איש לא התערב במהלךְ 

חייךְ.  

מאחלת לך שבת שלום ורק טוב, אהובה, מורתי היקרה. 

שלךְ, 

רבקה

---

רבקתי היקרה והקדושה,

והפניה הזו היא בלי מרכאות ובלי צקצוק לשון.

יש קדושה במילים שלך

והן לקחו אותי לארץ אחרת

לא זו שכאן ועכשיו.

אולי שם מעבר לקשת בענן היא נמצאת

ושם קדושה זו לא ציניות, ולא התעלות על האחר.

אולי, כמו שלורקה קיווה, נתגבר על הבדידות 

שאנחנו מרגישים כאן בארץ הקודש.

זועקים הם השניים האלה

אני רואה את הנמלים המפחידות האלה

השמנות הגדולות...

מי יתן ומהר הן תשובנה אל גודלן הטבעי

ואני מבטיחה להזהר, לא לרמוס אותן.

אני מקווה רבקתי שהאויר כאן בארץ הקודש

לא יעצור את החיבוק שאני שולחת אליך

וגם את הנשיקות המתלוות אליו.

מחבקת אותך באהבה גדולה גדולה.

.

נוריתי יקירתי, 

קודם כול: תודה רבה-גדולה-ענקית על קריאה + תגובה! 

ולמען הדיוק, עוד לפני כן: 

תודה רבה-גדולה-ענקית על האומץ שקיבלתי ממך, מיצחק 

אור ומרחל בנגורה כדי להעלוֹת לכאן אֶת הקטעים האלה. 

אשר לאוויר בארץ ולאווירתו - 

אין מחסום שיעצור אֶת אהבתי לךְ, אֶת אהבתךְ לי.  

גם לא אֶת החיבוק והנשיקות בינינו. 

כך אני מרגישה כרגע. ואני מקווה שזאת המציאוּת. 

שלךְ, תמיד, באהבה רבה, טובה, 

רבקתךְ

---

רבקתי היקרה

שום דבר לא יפריד באהבה הזו שלנו

שום דבר לא יכנס ויפריד את החיבוק הזה המיוחד

שהוא שלנו ואני תמיד מרגישה אותו ואת החום שהוא מעניק לי.

אוהבת אותך המון רבקתי

ואני מרגישה תמיד את האהבה הנשלחת ממך אלי

והיא כל כך נהדרת.

והנה עוד חיבוק ונשיקות אליך ממני.

.

נוריתי יקירתי, 

תודה! 

יש לי דמעוֹת טובות בעיניים. תודה!

שְׁתֵּינוּ כאן, יחד. לתמיד. כל עוד. 

רבקה שלךְ

---

רבקה יקרה

************

כל הארץ תפילה ... 

עם שלם זועק

וזעקתו לא נשמעת ... 

כולם נלחמים, 

מפגינים עם דגלים

כחול לבן, 

המצב נותר מקובע...

שיר מחאה עוצמתי, נוקב,

עושה חרקירי בבטן. 

מדם ליבך כתבת אהובה. 

חיבוק  אוהב לשבת יקרה

בהמון הערכה לכתיבתך

המשובחת וליצירותייך היחודיות. 

ממני באהבה כנה

עליזה. 

.

עליזה יקרה, אהובה, 

תודה רבה-רבה-רבה על קריאה + תגובה! 

שבת שלום לךְ ואהבה רבה-רבה ממני אלייךְ. 

שלךְ,

<לב>

רבקה

---