כמו רוח

ולא היה דבר מלבד רוח 

מועדים לשמחה יקר

אנשים שהם רוח וצילצולים לא יעזרו כאן לכלום, חג שמח  

יקי יקיר לי

************

נכנס כרוח פרצים,

מתיישב על הספה 

בפוזה גברית מיותרת

אפוף רושם ודאווין.

אבל, הוא ככלי חרס שביר

במשחקי כוח,

מובס !

בפעם הבאה שישאיר

את הפוזות בבית ...

ואוו יקי איזה שיר כתבת

אהבתי את הסיגנון

והלך השירה, השפה

וכל המשתמע מכך.

אין עליך יקי.

חיבוק ליום טוב

בהרבה אהבה

עליזה.

וְאַתָּה בּוֹהֶה בִּי מִמֶּרְחָק

רְגָשׁוֹת,

כְּמוֹ עַרְס בָּנוּי

פּוֹרְצֶלָן

בַּחֲנוּת צַעֲצוּעִים...

הוּא לֹא כְּמוֹ,

הוּא עַרְס מָצוּי,

הוּא נֹאד נָפוּחַ

שֶׁמְּשַׂחֵק אוֹתָהּ קָשׁוּחַ

וְאַתָּה בְּלִבְּךָ רוֹצֶה

שֶׁתִּקַּח אוֹתוֹ הָרוּחַ.

שיר עוצמתי כתבת יקי היקר, המסקנה שהוא נאד נפוח אכן מתבקשת.

מועדים לשמחה

שמוליק

בַּפַּעַם הַבָּאָה שֶׁתָּבוֹא,

הַשְּׁאֵר אֶת הָרוּחַ

מֵעֵבֶר לְדֶלֶת הַדִּמְיוֹנוֹת,

כִּי קְשִׁיחוּת,

אֵינְךָ יוֹדֵעַ

לְשַׂחֵק.

איזה שיר עוצמתי ומשב הרוח הנושב מן המילים הרעיד. חשתי את הזעם והכעס בדברים. 

.

לא יודעת מה קודם:

אִם לצחוק מהדמוּת שתיארתָּ בלי כחל וסרק ובלי רחמים, 

אוֹ להתפעל מהכתיבה. 

כנראה, החלטתי "בלי דעת" כי כבר ציינתי מה קרה אצלי 

תוך כדי קריאה. 

שוב שברתָּ כמה דְּפוּסֵי דימויים: 

הרוח, 

ה"דַּנְדּי" (דמוּת ידועה בבוהמיה של סוף המאה ה-19 ותחילת 

המאה ה-20, בעיקר בפריז), 

המָאצ'ו, 

המאהב הקלָסי, 

ובכלל - כל האווירה. 

תודה רבה-רבה-רבה, יקי יקר, משורר אהוב. 

שלךָ, אתךָ, תמיד, 

רבקה

---

דברי תוכחה - הוא לא יודע להיות קשיחות ואתה קורא לו שבפעם הבאה הוא ישאיר את הרוח. תודה רבה לך יקי היקר, מועדים לשמחה.