רחוק-קרוב-רחוק-קרוב-

האדם משול לתחנה במסלול הרכבת של החיים. אנחנו מבקשים לחזור אל השורשים, הביתה, אך הרגש המנחה אותנו הוא מעין ישות בפני עצמה.

חזק ביותר ואפילו מטלטל סיומו של השיר. הרצון הזה לרדת מהרכבת ודי.  

<לב>

נכון כל כך - 

הַשָּׂבֵעַ אֵינוֹ מֵבִין אֶת הָרָעֵב

הָרָעֵב מֵבִין אֶת הַשָּׂבֵעַ

וְיוֹרֵד מִן הָרַכֶּבֶת

ערב מחבק

<לב>

<לב>

ואנחנו התחנה בה הם מתמקמים.

אבל לרגשות רכבת משלהם

שקובעת את מהירות הנסיעה בחיים ואת מספר התחנות

בן נעצור להיזכר

בשבע שאינו מבין את הרעב

ואת הרעב שמבין את השבע 

ומפנה לו את הרכבת,

את הקרונות,

את מסילת חייו..

עצוב וחזק רבקה יקרה 

<לב>

בתחנות של החיים הרכבת עוצרת לרגע ואז עולות הרגשות או יורדות. בקרונות חושבות המחשבות על ההבדל בין השבעים לרעבים , מחשבות הופכות אז לרגשות וכשהן לא מבינות הן יורדות בתחנות.

שיר עוצמתי כתבת רבקה יקרה על מהות הרגשות שבתוכנו ועל ההשפעה שלהן על אורחת חיינו.

מועדים לשמחה

שמוליק

<לב>

גבוה יותר מהשבע 

ועיתים אין כח להמשיך בנסיעה הזו של החיים 

יום קסום אהובה

<לב>

האומנם?

ואנו , התחנה...

כואב

<לב>