בלתי קריאה

רַק הַגֶּשֶׁם
קוֹרֵא אוֹתָהּ הֵיטֵב
וְהַלַּיְלָה כְּשֶׁיּוֹרֵד
בִּגְלִימָה אוֹתָהּ עוֹטֵף
וְהַלֵּב אָז מִתְעוֹרֵר
וְהִיא מִתְכַּנֶּסֶת בְּעַצְמָהּ
עַד בּוֹא הַבֹּקֶר.

שיר עוצמתי אורנה יקרה כתבת, קשה לקרוא ולהבין אותך למרות התמונה היפיפיה . הגשם כנראה יודע..

שבת שלום ומבורכת

שמוליק

הוא היחיד הקורא אותך כראוי, כתמיד עונג לקריאה שירך זה. 

.

הכאב מסתתר בקושי רב בין מילות השיר וניסוחו על פני הדף. 

מדַבר אליי בעדינוּת, כמבקש "לא להעיר ולא להאיר" . 

ואני מכבדת אֶת המסר.

ובכל זאת:

הסיום, שהוא שינוי ל-"אני ישֵׁנה ולבי ער / ... ", מדגיש אֶת 

החושך ("החושך / נרדם") שלפניו.  

תודה רבה-רבה!, אורנה אהובה, משוררת יקרה לי. 

חיבוק, 

רבקה

---

 בואי הנה יונתי תמתי.כי ראשי נמלא טל . חריצי רסיסי לילה . יפה שוררת. עם נגיעה של שיר השירים ❤❤❤❤

אך כמה עצב טמון כאן במילים תחת חסות הגשם 

יש משהו נשגב מבינת האדם

בגשם הזה היורד עלינו ממרומים,

יש משהו בטיפות המיוחדות האלה

כמו נגיעות האל בנשמה

הקורא אותך, הכי נכון שאפשר,

מפענח צפונות הלב.

כשהעלטה כובשת גופך,

ליבך ער  ...

שירתך אורנה אהובה

כבשה לבבי.

עונג  !!!

חיבוק לשבוע מואר ויצירתי

ממני בהערכה גדולה

עליזה.

מצפה לעוד יפים שכאלה