אנין טעם

סיום דרמטי לשיר יפהפה ונוגע   פשוט מפעים, שבו חשתי כאילו אדרת משי מבושמת מונחת על כתפי

מילותיך שמות אותי במקום טוב 

"נַשֵּׁק אוֹתִי" בְּסוֹף מִלָּה

זֶה כָּל מָה שֶׁהִיא רָצְתָה

"נַשֵּׁק אוֹתִי" הִיא לוֹ אָמְרָה

"נַשֵּׁק  עַכְשָׁו"

וְאַל תִּשְׁכַּח אֶת הַמִּלִּים  

שֶׁרַק נוֹלְדוּ

מִתּוֹךְ הַחֲלוֹמוֹת בְּנִשְׁמָתָהּ

וְהָפְכוּ אָז לְשִׁירָה

בְּתוֹךְ בְּלִבָּהּ

"נַשֵּׁק אוֹתִי עַכְשָׁו" אָמְרָה

כִּי אֶתְמוֹל הָיָה אֶתְמוֹל 

וּמָחָר יִהְיֶה כְּבָר מְאֻחָר.

שיר אהבה מקסים ומרגש כתבת אורנה יקרה, ואני רק שיר תגובה כתבתי לך.

יום מבורך מלא באהבה

שמוליק

.

אני קוראת "מֵי אלהים" (בהמשך ל-גֶּשֶׁם,) - 

ואני מקבלת שיר מַעְגָּלִי, כולל ה-נ.ב. 

אהבתי אֶת היציאה מחלום, כמו היטהרוּת, 

את הדרך אל אהבת הבוקר, אֶת ציון האיחור, אֶת הדגשת 

הלא-כשרה, לא-כשר, ובכל זאת: תהייה ובקשה, בסוף - 

אִם כי ברור שה-נ.ב. אינוֹ הסוף: שייך למעגל. 

תודה רבה-רבה!, אורנה אהובה, משוררת יקרה לי. 

חיבוק, 

רבקה

---

כמו בסוף קריאת השיר שלך-אי אפשר שלא להתמוגג. יוצא מן הכלל 

יש חטאים שלא ניתן לגעת בהם מאנינות הטעם. תודה רבה לך אורנה היקרה, ערב קסום.

מה יש לומר על השיר הזה פרט למילה: מושלם! 

אַל תִּשְׁכַּח 

יֵשׁ חֲטָאִים

שֶׁלֹּא נִתָּן לָגַעַת בָּם

מִטַּעֲמֵי כַּשְׁרוּת

נ.ב. אֶפְשָׁר שֶׁתְּנַשֵּׁק   

         אוֹתִי בְּסוֹף הַמִּלָּה?