ירושה אחת ומורשה אחת לנו ...

.

הנסיך הקטן, השושנה שלו, והשועל: 

השועל מלמד אֶת הנסיך הקטן מה הם הדברים החשובים 

בעולם, ותוך כדי כך, על הכאב הקיומי. כי זה הכאב של 

הנסיך הקטן ושל השושנה שלו. 

אחר כך הנסיך הקטן מלמד אֶת הטייס אֶת תורת השועל. 

אגב: 

השועל הבודד הוא-הוא הכאב הקיומי. 

:))

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה, גדי יקר.

רבקה

---

.

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה, אביה אהובה. 

רבקה

---

חוט המקשר 

בינות רבים מאיתנו 

אנושי עד כאב 

יום מבורך בטוב אהובה

.

הכאב הקיומי (השועל הבודד מסַמל אותו) הוא אישי-יחידני, 

אורנה אהובה. 

אנחנו מנסים לברוח ממנו ע"י ידידויות, אהבה, מין, ...

:))

תודה רבה על קריאה + תגובה!, אורנה אהובה.

חיבוק, 

רבקה

---

וצערה של השושנה כאותו כאב קיומי המשותף לכולנו. רק בו רב מאוד המשותף בין כולנו. 

.

השועל הבודד הוא הסֵמֶל לכאב הקיומי, גליתי יקירתי. 

ו- נכון, הכאב הקיומי נמצא אצל הנסיך הקטן ואצל 

השושנה. 

והשועל מלמד אותו ... 

:))

תודה רבה על קריאה + תגובה!, גליתי יקירתי. 

אוהבת אותך מאוד, 

רבקה

---

הַכְּאֵב הַקִּיּוּמִי מְלַוֶּה

אוֹתָנוּ מִקִּדְמַת דְּנָא,

הָעָם הַזֶּה לְמוּד הַסֵּבֶל

יָדַע תָּמִיד לִמְצֹא אֶת הַחֶמְלָה 

וּרְגָעִים שֶׁל רֵעוּת וְאַהֲבָה

כְּמוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לְשׁוֹשַׁנָּה. 

הַכְּאֵב הַקִּיּוּמִי הוּא מוֹרָשָׁה

עַד מָתַי   יִהְיֶה זֶה גַּם הַיְּרוּשָׁה?..

תודה רבקה יקרה על השיר הקצר אך עם מסר כל כך ברור לגבי המורשה והירושה.

יום טוב ומבורך

שמוליק

.

ברשותך, שמואל יקר: 

קודם כול, אני מפנה אותךָ ל-ויקיפדיה: שם יש מאמר על 

האקזיסטנציאליזם (חיפשתי כרגע, בשבילךָ). זכותך להכיר 

ולהבין במה המדובר, ואולי תרצה לקרוא עוד, גם יצירות של 

הוגֵי הדעוֹת. 

עכשיו: 

בסיפור של הנסיך הקטן, השועל הוא הַסֵמֶל לכאב הקיומי. 

השועל מלמד אֶת הנסיך הקטן כיצד לקשור קשרים - כיצד 

ליצור ידידוּת אמיתית. במילות הספר בתרגומהּ של אילנה 

הממרמן, כיצד "לאלף" אותו (אני מתרגמת מצרפתית: 

כיצד "לביית" אותו). והוא מלמד אותו גם דברים אחרים.

אני מציעה לך לקרוא אֶת הנסיך הקטן, אם טרם קראת אתו.

ואם כן, אז הפעם, תחת המבט של הכאב הקיומי (האסכולה 

האקזיסטנציאליסטית). 

תודה רבה על קריאה + תגובה, שמואל יקר. 

רבקה

---

לפני שהגבתי קראתי את תגובותיך לחברים, ובכל זאת החלטתי להגיב לפי הפרשנות שלי 

למילות השיר שלך, ואולי מתוך נקודת מבט נוספת, והיא של העם עצמו. מרגע שהעם הזה קיים הכאב הקיומי הוא חלק ממנו, ומכתיב דפוסי התנהגות בעבר ובהווה. ידענו ימים של רעות ואהבה והיום כבר אין חמלה , אין ערבות הדדית ושוכחים שהאיום הקיומי לא הוסר. האם זאת תהיה הירושה שלנו לדורות הבאים?

אני מקווה שאת מקבלת גם פרשנויות אחרות ממה שהתכוונת רבקה יקרה.

בכל מקרה תודה על השיעור המאלף על הספר הנסיך הקטן שקיבלנו כאן ממך. את הספר קראתי בצעירותי , אולי עכשיו אקרא אותו שוב בהמלצתך.

יום טוב

שמוליק

.

הבנתי. 

ובכן - תיקון: 

מה שקורה לעם שלם, או לאומה, או לאתניה, אין לו כל קשר 

לכאב הקיומי. 

אַתָּה מדבר על משהו אחר לחלוטין. 

הכאב הקיומי קיים ומורגש ברגע שהאדם/היחיד מבין אֶת 

בדידותו האַבְּסוֹלוּטִית בעולם. לא חשוב כמה אוהבים אותךָ, 

כמה אתה אוהב אֶת זולתךָ - אַתָּה בודד מרגע לידתךָ. 

אין גן-עדן-לעד. 

לכן, בספר "הנסיך הקטן " השועל מסַמל אותו. הוא בודד. 

מאוד. 

תהליך יצירת קשרים ידידותיים אמיתיים, עמוקים, שהשועל 

מלמד/מנחה אֶת הנסיך הקטן, הוא הדרך להכיר בעומק 

אֶת עצמךָ/האדם אֶת עצמו ואֶת סביבתו האנושית. 

כל מה שיש בספר הוא בחזקת סֵמֶל: השועל, הנסיך הקטן, 

השושנה, החוחים שלה, הפעמון שלה, הכוכב הקטן-הבודד,

עצי הבאובב, הכבשה, הטייס. (אלה יספיקו כרגע, יש עוד.)

הטייס מסַמל אוֹתָנוּ, אֶת האנשים "הטייסים" , רואים אֶת 

הכול "מלמעלה" . או שמחים, או עצובים, או אופטימיים, 

או פסימיים - בלי להעמיק מדַי. 

זה לא עניין של "ללכת לטיפול פסיכולוגי" , טוב? 

עכשיו אחזור לדבריךָ, לזווית ראייתךָ: 

אִם משהו מהנסיך הקטן ניתן לייחס לנו, כחברה יהודית, 

אז הייתי אומרת ש- העם הזה טַיָּס מומחה. יודע יופי לָטוּס 

ממקום למקום, בלי להתייחס למה שקורה לו באמת. 

אני מקווה שהסברתי אֶת הנושא, שמואל יקר. 

תודה רבה-גדולה לךָ! באמת!

רבקה

---

.

אתה מרבה "להתנחם בכך ש... " , צביקה יקר. 

:))

תודה רבה על קריאה + תגובה. 

רבקה

---

נוגה, מעורר מחשבות - מימים ימימה הכאב הקיומי הוא מורש ולשושנה של הנסיך הקטן יש שני צדדים. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום קסום וחמים.

.

דני יקר, 

בבקשה!, קרא אֶת תגובותיי הקודמות. אולי יעזרו לך להבין 

על מה כתבתי. 

אם לא יעזרו לך, אַל תהסס לבקש ממני כאן שארחיב 

בשבילךָ!

בכל אופן,

תודה רבה על קריאה + תגובה. 

רבקה

---

שהכאב הקיומי הוא היחיד המאחד בינינו 

.

אה יום טוב. יום טוב. 

לא. לא. 

הכאב הקיומי = התכונה היחידה הַמְּיַחֶדֶת אֶת האדם - 

בְּדִידוּתוֹ הָאַבְּסוֹלוּטִית. 

תודה רבה על קריאה + תגובה,! יום טוב יקר לי מאוד.

רבקה

---

.

ידעתי שאַתָּה תבין. 

תודה רבה-רבה!, יקי אהוב. 

רבקה

---

.

תודה רבה על קריאה + תגובה, איילה יקרה. 

רבקה

---

אוי הוא כואב, האם זו הבדידות הגדולה

אותה מרגיש השועל שרצה שהנסיך הקטן יביית אותו

ואז הוא יתחלק בכאב הקיומי שלו,

כאב הבדידות.

כשיש חברים הכאב מתחלק.

כמו הנסיך והשושנה שלו

ביחד הם מתגברים על הבדידות.

השועל מלמד את הנסיך הקטן להתגבר על הכאב הקיומי

הוא מלמד אותו דבר פשוט אבל כל כך משמעותי,

הוא מזספר לו כי הדבר החשוב באמת, סמוי מן העין.

רבקתי היקרה, אולי אשלח לך חיבוק בכל יום בשעה קבועה

ואז כשתמתיני לו, תוכלי להתגבר על הכאב הקיומי

ועכשיו אני שולחת חיבוק 

ואהבה גדולה

אני אול לא שושנה

אבל 

אני נורית....

.

... ואני כמעט כל היום בלי מחשב בגלל העוזרת-ש-לא-עוזרת

ורק עכשיו מקבלת אותו ... 

נוריתי, אַתְּ נורית נפלאה בשבילי. יחידה. 

חיבוק קבוע, כן! תקבעי שעה, אַתְּ שולחת אֶת שלךְ, אֲני אֶת 

שלי, ונתחבק בחום תמיד-תמיד, ויהיה פחות קשה לשאת

אֶת הכאב הקיומי. 

אני רק רבקה, ובכל זאת ... 

אוהבת אותך המון, 

שלךְ,

רבקה

---

הכאב הקיומי.

רבקה יקרה.

פתאום אני חושבת לעצמי למה הנסיך התאהב בצמח ?

אמנם בצבע יפה ועם ריח טוב אבל בכל זאת.

למה ?

אולי זה הכאב הקיומי,

שהם לא יכולים להיות יחד לעולם. 

.

כדאי לך לקרוא אֶת הנסיך הקטן שוב, רחל אהובה, 

והפעם, בידיעה ברורה שכָּל מה שיש בו הוא סֵמֶל: 

השועל, השושנה, הנסיך הקטן, הכוכב הקטן, עצי הבאובב, 

הפעמון של השושנה, החוחים שלה, הטייס, ... 

תודה רבה על קריאה + תגובה!

רבקה

---

.

תודה רבה, ויקי יקרה. 

רבקה

---