יצירות אחרונות
כי אתה רודה בנו (1 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -28/04/2024 14:39
אוֹהֲבִים אוֹתָךְ / 1 / (1 תגובות)
רבקה ירון /שירים -28/04/2024 13:46
אין פרפרים מתים (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -28/04/2024 09:39
משייטת כאוניות (1 תגובות)
אסנת אלון /שירים -28/04/2024 03:51
כְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת - לבמת הדיון של נורית🌹🌹🌹 (11 תגובות)
שמואל כהן /שירים -28/04/2024 02:53
ארמון מילים (11 תגובות)
אילה בכור /שירים -27/04/2024 20:56
זְרִיחָה חֲדָשָׁה (12 תגובות)
אביה /שירים -27/04/2024 18:08
סיפורים
פריצת דרךפריצת דרך צלמים הסתובבו סביב וצילמו את הנכנסים ,גברים בחליפות מחויטות ונשים בשמלות ערב אביגיל רון אישה נאה כבת חמישים, לבושה שמלה שחורה ורק שרשרת פינים עיטרה את צווארה, עמדה נרגשת במרכז החדר, מחזיקה בידה כוס יין בעוד חבריה מברכים מחבקים מבקשים להצטלם אייתה. בבית ספר אהבה את שיעור מדעים ,ואת הבילוי במעבדה. היא הצטיינה בתחום ולא אחת קיבלה תעודת הצטיינות מכל בית הספר, ותמיד הייתה בראשה המחשבה לחקור על מחלות נדירות על מנת להקל את הכאב והסבל של האנושות. ואכן לא האמינה שאכן הגיעה הרגע שחיכתה לו שנים שנתנה והקדישה את מירב הימים והלילות למחקר על מחלה גנטית נדירה שפוגעת בכל מערכות הגוף ויכולה לגרם להרבה סבל לחולים ולדור ההמשך .ניסיונות שלעיתים כשלו במכון הגנטי הגדול בארץ ושיתוף חוקרים מכל העולם ,נסיעות לחו"ל והיעדרות מהבית. כמו כן במהלך המחקר גם נפגשה עם חולים ונשאים של המחלה ושמעה מפיהם על ההתמודדות בחיי היום יום. מנחה הערב ביקש מהקהל האורחים להתיישב האור באולם כבה, הבמה הייתה מוארת ומקושטת בסידורי פרחים לבנים. היא ישבה בשולחן עם בני משפחתה עד שקראו בשמה לעלות לבמה כן היא מנהלת המחקר. הקהל מחא כפיים סוערות ונעמד על רגליו בזמן שעלתה לבמה נרגשת, והחלה להגיד דברי תודה והערכה לשותפיה למחקר ולבני המשפחה שתמכו בה. על גבי מצגת שהוקרנה על מסך גדול הסבירה את תהליך המחקר עד לגילוי תרופה חדשנית שתמגר את הגן הפגום ותמנע את השרשרות המחלה. שירדה מהבמה עם פרס ההוקרה מראש צוות המחקר הראשי חיפשה בעיניה את בעלה ובנותיה ונגשה לחבקם . וכשהאורות כבו והאורחים נפרדו ,ברגע אחד יחידי עם עצמה ביקשה ממנו סליחה כן זאת אני אמא שלך כאן לא יודעת עכשיו אם זה יעזור לא יודעת אם שומע אתה אותי , אבל אני בתוכי שומעת את קולך, אולי לא הייתי לך אמא מושלמת גם אם אהבתי ואולי לא הבנתי , אומר לך סליחה ילד שלי ,שלא החזקתי את ידך שעצמת עיניך.
@איריס לוי כל הזכויות שמורות. תגובות
גלי צבי-ויס
/
מרגש
/
31/10/2021 15:41
רחל בנגורה
/
ממש נוגע ומרגש
/
31/10/2021 16:40
רחלי ג.
/
וואוו ניערת את נישמתי קשה מאד לכתוב וקשה לקרוא וואוו טלטלת אותי
/
31/10/2021 21:21
שמואל כהן
/
המחיר ששילמה
/
01/11/2021 03:44
לילי א…
/
וואו איריסקה ממש התרגשתי במיוחד בקטע של סוף הסיפור … מזכיר לי את סיפורך האישי 💜
/
01/11/2021 13:54
איריסיקה
/
היי חברים ערב טוב
רצי�
/
01/11/2021 17:14
התחברותתגובתך נשמרה |