בצק

לֵילוֹת חֲמִישִׁי הָיוּ לֵילוֹת שֶׁל בָּצֵק וּשְׁמָרִים בְּבֵית סָבָתִי

וְהָיִיתִי הַיֶּלֶד הַתָּם וְהַנִּרְגָּשׁ שֶׁלְּמָחֳרָת הָיִיתִי מְקַבֵּל מִמֶּנָּה

עוּגָה בְּצוּרַת חָלָה אוֹתָהּ הָיִיתִי מוֹרֵחַ בְּרִבָּה וְרָץ לַמַּכֹּלֶת

שֶׁל סֵגָל שֶׁבְּקִמּוּט מֵצַח הָיָה נוֹתֵן לִי בַּקְבּוּק מִיץ תַּפּוּזִים

שׁוֹלֵף אֶת הָעִפָּרוֹן מֵאָזְנוֹ וְרוֹשֵׁם שֶׁגְּבֶרֶת זַקְהַיְם תְּשַׁלֵּם

אֶת הַחוֹב מָחָר, וְרָץ אֵלֶיהָ חֲזָרָה וְהִיא מְחַיֶּכֶת בְּעֹנֶג

וְשׁוֹאֶלֶת אִם אֲנִי מְאֻשָּׁר, וַאֲנִי עוֹנָה לָהּ שֶׁכֵּן. אֵיךְ לֹא.

וְרָץ מִיָּד חֲזָרָהּ לְבֵית הַסֵּפֶר שֶׁכֵּן אוֹ טו טו מִסְתַּיֶּמֶת הַהַפְסָקָה

וְיוֹם אֶחָד , כְּשֶׁקְּצָת גָּדַלְתִּי גרַר אוֹתִי הָעוֹלָם לַחְשֹׁב עַל

הַבָּצֵק הָרַךְ וְהַנָּעִים בְּמֻנָּחִים לְגַמְרֵי אֲחֵרִים, וְהַיּוֹם אֲנִי

אוֹמֵר לְעַצְמִי שֶׁבְּסַךְ הַכֹּל הַחַיִּים הֵם הַמַּאֲפֶה, הַמַּר וְהַמָּתוֹק

וְהַשָּׂמֵחַ וְהֶעָצוּב וְרַק חָשׁוּב לָדַעַת אֵיךְ לַחְתֹּךְ, וַהֲכִי- אֵיךְ לִבְצֹעַ.

לְמִי לָתֵת וּלְמִי לֹא. וּלְמִי לִשְׁמֹר אֶת הַחִיּוּךְ הָאַחֲרוֹן.