גלגולו של ערב

גלגולו של ערב / גליה א.א

12 ביולי 2015 

היום היינו במסעדת נאפיס ברחובות, לכבוד היום הולדת של בר בת המצווה 12.

היינו בר, אור, בטי, רובי ואני. הזמנו אוכל. כל מנה מגיעה בצלחות ענק. כמויות ליותר משני אנשים.

לילדים חבל לקנות משהו אבל גם הם הזמינו המבורגר כל אחד קיבל 3 המבורגרים (קטנים) עטופים בלחמניות וצ'יפס על צלחת לפי הזמנתם. בר השתלטה על ההמבורגרים הצ'יפס נשאר בצלחת. אור השתלט על המבורגר אחד  וכל היתר נשאר בצלחת.

המבוגרים רובי ובטי השתלטו על חלק מהמנה שלהם. אני שלקחתי פרגיות בבצל ופיטריות על מצע פירה בקושי יכולתי לאכול חצי מנה, שתבינו האוכל טעים אבל הכמויות, כל מנה, מנה ל-3 אנשים בצלחת ענק ואח"כ שואלים למה אנחנו שמנים.

הגיע תור המנה האחרונה קינוחים, בר מזמינה וופל קרפ עם קצפת סורבה / פרווה שיהיה כשר. אותו הדבר אור. בקושי טעמו הכל נשאר בצלחת טעים אבל אין מקום. לא חשוב שגם קודם לא ממש אכלו, בעיניים זה השביע אותם.

לקינוח הזמנתי 3 כדורי גלידה. מי פילל ששלשה כדורי גלידה יבואו עם שלוש ערמות קצפת מגרות ודובדבן אדום מסוכר מלמעלה. צלחת ענקית בלשון המעטה. התחלתי לחלק. לבקש מי רוצה? תצטרפו חברה זה ממש טעים תראו כדור גלידה בטעם תות, כדור גלידה בטעם בננה, כדור בטעם וניל, נו חבריה לבר יום הולדת בבקשה זה יותר מדי בשבילי. כל אחד עושה לי טובה לוקח לטעום על קצה הכפית הקטנה. כן ממינקה זה טעים. טעים מאוד. תאכלי, תאכלי, יעזור השם מי יכול לדחוס עוד אוכל.  אבל היה טעים ואני לאט לאט עוד כפית ועוד אחת ומרגישה שכבר מתפוצצת לי הבטן לא הגעתי אפילו לחצי מנת הקינוח, הרמתי ידיים ונשברתי. לא עוד, חאלס.  בינתיים הילדים מסתכלים על וופל הקרפ. שלהם. מסתכלים, מסתכלים, בר כבר גדולה טועמת, כן מאוד טעים, לוקחת ת'סכין והמזלג פורסת חתיכה מהוופל כן, מאוד טעים, הסכין ראשון ואחריו המזלג צונחים חסרי חיים על מפית השולחן. ומכריזה גמרתי לאכול לא רוצה יותר תודה, הבלון האדום שקשרה לידה יותר מעניין מהקרפ הזה היפה בצלחת על השולחן. ואור, אז מה אם הזמין, קר לו במסעדה, חם לו בחוץ, רוצה לשירותים מי בכלל חושב על עוד ביס קטן מהקרפ היפה והטעים הזה?

ילד קטן גדול שנשבר במסעדה עם אוכל מעולה אחרי המבוגר אחד ומעט צ'יפס....

ואני אומרת תארזו לנו את מה שנשאר אולי נאכל אח"כ, מחר ואולי בעוד שנה. הבן שלי מסתכל עלי כעוס, מתרה בעיניים, לא בקול רם אבל אני, אני מכירה אותו, אומר למה את לוקחת, חסר לך? ואני בעיניים לא, לא חסר אבל במקום שאני אבשל יהיה משהו במקרר. העיניים שלו מדברות, לי, לי אל תתני מזה יותר... כלתי בטי החכמה מתעלמת משיחת עיניים זו. רואה הכל לא מתערבת, מתעסקת בנכדים שלי, אור, בר קוראת להם בואו הנה אנחנו הולכים למכונית, מודה למלצרית. ילדים אתם מוכנים? אנחנו הולכים...

שילמנו  על הארוחה הטעימה + מע"מ, + טיפ, אצלם 10%, ואני עם שתי שקיות דוגיס מודה למלצריות האדיבות, משרכת רגלי אחרי הקבוצה העליזה. בטני כבדה עלי וביני לבין עצמי מבטיחה, לא עוד, לא עוד ארוחה במסעדה.

אני בטוחה כמו שעכשיו יום ראשון שעה 22:45 תאריך 12.7.2015,  ששקיות אלה יקבלו כיוון לפח האשפה, אבל שילמנו אז לקחתי. ומחר יום חדש, נלך (אולי) שוב לאיזה מסעדה.

ו "בשמי ערב צלולים בשמי ערב כחולים שט ירח עגול ובהיר...." מספר אהוב עלי של פניה ברנשטיין בשם "ויהי ערב".

אלה קורות ערב זה להפעם....

לילה טוב