קטע 4
לעמוד ב"קריטריון" ראשית כל נדרש גוף טוב- וגופה נראה ממש טוב. אחר כך באים הפנים. נדרשים פנים לא רעים- וכאלו היו, רק שהיה בהם איזה פגם לא ברור בסימטריה. החזה- שהוא מאוד משמעותי בעמידה בקריטריון שלי- היה לשמחתי מלא: גדול ושופע ולא נמוך מדי. מבעד החולצה הדקיקה שלבשה ראיתי את בלט שני פיטמותיה שהזדקרו במקום הנכון, כנראה עקב הרוחות העזות שנשבו. כשהתיישבה התגלו רגליה, הרבה מעבר לברכיה. רגליה היו נאות, לא היו עקומות, וגם הקרסוליים היו טובים למראה.
בקריטריון שקבעתי לעצמי (בסטיית תקן אחת) עומדת סטטיסטית בחורה אחת מתוך עשר בגילים שבין ארבעים לחמישים. בחורה אחת מחמש בגילים שבין שלושים וארבעים. בחורה אחת מתוך ארבע בגילים שבין עשרים לשלושים, וילדה אחת מתוך שתיים בגילאיי חמש-עשרה עד עשרים. כלומר לא משהו נדיר ובלתי מתפשר עם המציאות היום-יומית.
... ואז המכונית התניעה באחת. בקריאות רמות ביקשתי שתכה מספר פעמים על הדוושה ותמשוך את כבל המשנק. היא הגיבה מהר למדי. אוהב אני אנשים המגיבים מהר, שלא כמו האיטיים והחולמניים שאני נמנה עליהם.
רעש המנוע היה מלא חיים. זרימת הדלק למשנק היתה מכוונת. הבוכנות היו משומנות להפליא וללא בריחת לחץ. השסתומים וגלי הזיזים מתוזמנים במדוייק.
רעש מנועי שריפה פנימית אהוב עלי. גאה אני בחולשה זו. במיוחד אוהב אני את רעש מחזור העבודה של מנועי הדיזל הכבדים- הדף גלי הקול המתלווה לפיצוץ, לבערה ולפליטה בתאי השריפה.
סגרתי את מיכסה המנוע וניגשתי אליה. אמרתי לה: או קיי, הכל בסדר.
היא השיבה לי כמעט בכעס: נכון אדוני ותודה.
הבטתי בה ללא מטרה. הרוח פרעה את שערה ובעיניה לא כבה הניצוץ של קוצר רוח המהול בהיסטריה נשית. קבוצת חוטים משיער ראשה החום התנפנפו והתפזרו על עיניה היוקדות וליטפו את שפתיה.
לא היה לי עוד מה לומר. רציתי להסב את תשומת ליבה לשערות שדבקו לצבע שפתיה, אך לא העזתי. הרמתי את השקית שהינחתי בצד, נתתי בה מבט אחרון והלכתי.
לאחר כמה צעדים, ולפני שפניתי לרחוב צדדי, שוב היססתי. הפנתי את מבטי לאחור וראיתי את האוטוביאנקי ומכסה המנוע שוב מורם. מיד עצרתי ונימלכתי והתחלתי חוזר.
שאלתי: מה קרה עכשיו?
והיא בקוצר רוח ובכמעט צעקה: עזוב אותי בבקשה.
הייתי במבוכה ומבוכתי גדלה בראותי את המסיכה הקשה שעלתה על פניה. קפאתי על מקומי.
