הקוסם מארץ עוץ

הַקּוֹסֵם מֵאֶרֶץ עוּץ

הַקּוֹסֵם

תִּלֵּי מִלִּים עוֹרֵם

וְעִם קְלַסְתֵּר, שֵׂעָר אָפֹר

הוֹפֵךְ כָּל פִּכֵּחַ לְשִׁכּוֹר.

וּמִסְבִיבוֹ עֵדָה שֶׁל חַנְפָנִים,

שְׂבֵעִים מֵהַבְטָחוֹת וּמִכְּשָּׁפִים,

חוֹסִים בְּצֵל מִלִּים שְׁדוּפוֹת

וְהַבְטָחוֹת כָּזָב רֵיקוֹת.

וַחֲרֵדִים לְגוֹרָלָם,

בַּעֲמָלִי תּוֹלִים אֶת יְהָבָם,

גּוּשׁ חֲסִידָיו פָּקְעוּ טוֹבָה,

את מָמוֹנִי להֶם תָרָם.

כִּי הַקּוֹסֵם שׁוֹמֵר בֵּיתוֹ,

לְכָל הַשְּׁאָר אֶת טִינָתוֹ.

נוֹטֵר אֵיבָה לַחֲבֵרָיו.

המֵאיימים עָל הֶרגליו.

הַסּוֹף יָדוּעַ,

כְּמוֹ שֶׁל הַקּוֹסֵם מֵאֶרֶץ עוּץ,

מֵאֲחוֹרֵי פַּרְגּוֹד קָרוּעַ,

יוֹשֵׁב אדם בִּלתִי נָחוּץ.

            © יוסי (יוסה) שמואלי