זִכָּרוֹן תָּמִיד לַחַיָל הָאָהוּב

זִכָּרוֹן  תָּמִיד לַחַיָל הָאָהוּב/ עידית אורדן ©

נִזְכּוֹר אוֹתְךָ, בֵּן, אָח, נֶכֶד וָאָב,

אֶת כְּאֵב נְפִילַתְךָ בַּקְּרָב.

נִזְכּוֹר  תָּמִיד אֶת הֶלֶם הַבְּשׂוֹרָה

עַל מוֹתְךָ בְּמִלוּי תַּפְקִידְךָ  בִּגְבוּרָה,

וְאֶת זַעֲקַת הַכְּאֵב הַנּוֹרָא.

בְּטֶרֶם עֵת לְהָכִין לְךָ מַצֵבָה.

הָאוֹר בְּלִבֵּנוּ כָּבָה.

לִרְאוֹת אֶת שִמְךָ עַל קִיר הַהַנְצָחָה

וְלא לִרְווֹת  עוֹד נַחַת מִמְךָ.

בְּעֶצֶב נִרְאֶה אוֹתְךָ רַק בַּתְּמוּנוֹת

שָׂמֵחַ בִּיְמֵי הֻלֶדֶת, טִיוּלִים, חַגִים וַחֲתֻנוֹת.

תְּמוּנָה ,לְבַד אוֹ בְּיַחַד עִם חֲבֵרִים וּמִשְפָּחָה.

חִיוּךְ עַל הַשְׂפָתַיִם וְעֵינַיִם צוֹחֲקוֹת בְּשִׂמְחָה.

לִזְכּוֹר אֶת  הַדְּבָרִים שֶאָהַבְתָּ מְאֹד

לְחַבֵּק, לִצְחוֹק, לְשַׂחֵק, לְסַפֵּר וְלִרְקוֹד.

לִזְכּוֹר אֶת הַבְּגָדִים וְהַחֲפָצִים שֶאָהַבְתָּ.

הַכָּל כָּאן נִשְאָר אַךְ רַק אַתָה לֹא נִשְאַרְתָּ.

לִזְכּוֹר אֶת הַשִׂיחָה וְהַחִבּוּק הַאַחֲרוֹן.

לְהָרִיחַ אֶת רֵיחַ בְּגָדֶיךָ בַּאַרוֹן.

לִזְכּוֹר כֵּיצַד שָבְתָּ הַבַּיְתָה מֵהַצָבָא  יָשָר לַמִּטְבַּח

לִטְעוֹם אֶת הַאֹכֶל שֶל אִמָא, הַמְּשוּבָּח.

נִשְאַר לָנוּ  רַק גַּעְגוּעַ כָּאוּב

לְחִבּוּקְךָ ,לְמַגַעֲךָ וּלְקוֹלְךָ, אָהוּב.

אַתָה הָאָהוּב שֶל כֻּלָם.

לֹא נִשְכַּח אוֹתְךָ לְעוֹלָם.

אַתָה שֶלָחַמְתָּ לְמַעַן הַחֵרוּת,

זִכְרְךָ  בְּלִבֵּנוּ לַעַד חָרוּט.

לְקַווֹת רַק לָנוּ נוֹתַר

שֶלֹא יִפּוֹל עוֹד חַיָל  מָחָר.

בִּנְפָלְכֶם שִׁלַּמְתֶּם אֶת מְחִירָה הַכָּבֵד שֶל הַהֲגָנָה

וְצִוִּיתֶם לָנוּ חַיִּים וּמְדִינָה

הַיּוֹם וְגַם בֶּעָתִיד

                                                 נִזְכֹּר כָּל אֶחָד מִכֶּם תָּמִיד!