חידלון

חידלון/ש.כהן

הייתה לו לפעמים הרגשה מוזרה שהעולם עומד להיחרב, שהכל סביבו יתמוטט. הוא פשוט לא הבין למה כך הרגיש? מה היתה הסיבה? זה העיק עליו, חיפש תשובות ולא מצא.

ספינה קטנה, לא ממש ספינה, רק סירה קטנה מעץ רקוב הפוכה לה על החוף. החוף היה שומם והסירה נדמה היה ששנים מוטלת שם נאבקת בריקבון שפשט בה כנגע. הים הכחול שלח את גליו לנחם את הסירה והם שבו לים כלעומת שבאו.

הוא ניסה להפוך את הסירה ולא הצליח. החוף כאילו דבק לסירה וממאן להיפרד ממנה. אבל הסירה מתה. זאת היתה הרגשתו כשהביט בעינים נוגות בסירה.

"כן, כמה חבל, יכולנו עכשיו להפליג יחד בים רגוע או סוער אבל את מתה" הרהר בעיניים עצובות כשהוא מלטף את הסירה שלא זזה ממקומה.

לפתע הרגיש שהכל סביבו חסר עניין, טפל, מלוח כמו המים.

"די, אתה חי, אתה תוכל להתגבר" אמר לעצמו כשהוא שולח מבטו אל האופק, ובחזרה לגלים המתגלגלים הלוך ושוב בים הכחול הרגוע.

לפתע פלט הים דג קטן שהחל לפרפר, הוא רץ אליו, אחז בידיו את הדג והחזיר אותו למים.

"אתה רואה, יש ניסים בחיים, אתה היית הנס של הדג , עכשיו הוא חי" ניסה לעודד את עצמו ולהשתחרר מהרגשת המועקה שאחזה בו.

הוא נכנס למים הקרים, שטף את הרגלים ויצא החוצה  וחזר לסירה שהמשיכה לשכב  על החוף מבלי לשנות תנוחה.

הוא התיישב  לו על החול ונשען על הסירה, והיא היה נדמה לו כאילו מחבקת אותו. אבל הסירה מתה.

כשעצם את עיניו נזכר בחברה שהייתה לו, הייתה. עוד אתמול ישבו על הסירה מחובקים ואז נכנסו למים עם מבט של אושר בעיניים, רק אתמול.

"למה היא הלכה ולא הסבירה"?  שאל את עצמו, רצה לשאול אותה אך היא לא ענתה פשוט קמה והלכה.

עכשיו הביט  בגלים, והיה נדמה לו שהיא שם מקפצת וצוחקת אבל לא, היא לא שם.

הים פולט עוד דג, הפעם הדג היה מת, בכל זאת הוא לקח אותו בזנבו והשליך אותו חזרה לים, אך הים החזיר לו אותו,  ושוב הדג שוכב לו על חוף מת. הוא חש שהים מנסה אותו,  אחז בדג המת ובכל כוחו זרק אותו חזרה למים.

הוא ידע שהים יפלוט אותו לחוף, הים לא אוהב דגים מתים.

רק אתמול חיבק נערה, רק אתמול אהב, חשב, חלם. פתאום זה נגמר

כמו הדג שמת.

"אני חש הקלה עצומה, כמה מוזר " אמר לעצמו. "אולי טוב שכך" ניסה לנחם את עצמו. אך תווי פניה היפות לא מרפות ממנו.

הוא רץ למים בקפיצת פרפר, התגבר על הקור, והחל לשחות. לאחר כמה דקות יצא וחזר לסירה שלו.

"היא סתם אחת, עכשיו בשבילי היא כמו הדג המת, אז למה הזיכרון כל הזמן מחזיר לי אותה ואני משליך בחזרה כמו את הדג לים, למה"? כך חשב לעצמו וליבו היה כבד.

הוא ישב  על הסירה ההפוכה והחל לשיר, ערבב את המילים , ידע שהוא מזייף אך לא היה אכפת לו, גם לים שהקשיב לו לא היה אכפת.

אדם מבוגר רץ לו על החוף, מתנשף, ונופף לו לשלום, הוא נופף לו בחזרה, הוא מכיר אותו, אחד השכנים בשכונה. "למה הוא רץ? למה אני לא רץ?" חשב לעצמו.

כך ישב לו על החוף, מחבק את הסירה שמתה והפליג איתה אל החלומות שלא ישובו עוד.

09.4.2021