"אָנוּ בְּנוֹ אֶרְצֶה לִבְנוֹת וּלְהִבָּנוֹת בָּהּ"

.

אָנוּ בָּאנוּ אַרְצָה לִבְנוֹת וּלְהִבָּנוֹת בָּהּ - 

.

ולברוח מהר-מהר ממנה מיד אחרֵי שֶׁנִּבְנֵינוּ, כי זאת 

.

אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ.  

.

ולא חסרים ילידֵי הארץ בחו"ל... 

.

.

למרוֹת תגובתי העניינית, היבשה, אני משתתפת בהרגשתךָ 

.

ובכאבךָ, גדי יקר לי מאוד, מאוד.

.

תודה רבה-רבה על שירךָ!

.

שלךָ, תמיד, 

.

רבקה

---

לכאן הביאוך הוריך שעברו המון בחייהם והם האמינו במקום הזה, תלו בו וראו בו מקום של תקווה גדולה. ואני חושבת שזו המהות: התקווה! כי היא עדיין לא אבדה.  כלל וכלל לא. 

חזק, קולע, זועק - אנו באנו ארצה, אתה לא, אבל המדינה שועטת לכיוון של הרס, זה לא בידנו הדבר. תודה רבה לך גדי היקר על שהבעת את כאבך על מה שמתחולל במדינה שלנו. מועדים לשמחה.

אין לנו ארץ אחרת

לטוב ולרע

ובל נשכח את העבר הנורא

שלא היה מזמן

כשהובלנו כצאן לטבח..

ובכל דור ודור 

צריך אדם לראות עצמו

בא לארץ הזאת לבנות ולהיבנות

למרות העוולות

למרות השיטה , הממשלה

והעומד בראשה

ונשיר בקול גדול

האמיני יום יבוא..

תודה גד היקר על השיר שכתבת, ושנשמעת ממנו זעקה גדולה , אבל אין לנו ברירה , זו הארץ היחידה שלנו וצריך לעשות הכל כדי לשמור עליה .

מועדים לשמחה

שמוליק

דוקרני מבחוץ מתוק מבפנים. וכמה חבל שאיבדת את האמון שלא כהוריך שבאו מתוך מניעים אידיאליסטים ביותר 

את אכזבתך אני קורא כאן ומבין לנפשך. ועדיין-אולי הוריך הותירו לך מורשת?

לחיי העם הזה-אדם 

כה מורגשת התכונה 

אין לי תשובה לזה המצב 

דיי המומה 

לקרא ולחוש 

בין חיוך מריר והסכמה 

לבין תחושת החמצה 

יום קסום יקר

אני מזדהה עם המילים שלך גדי יקר

גם אני נולדתי כאן להורים

שברחו מאנטישמיות בארץ הולדתם.

הם חלמו על ארץ יפה ארץ שהיא בית

אבי בנה בתים יצק גגות 

הם היו גאים בארץ ובצברית שהביאו לעולם.

וכעת גם אני כואבת את המצב הנורא

אדם מושחת השתלט עלינו 

והורס כל חלקה טובה כאן.

אני תפילה שאולי יניח לנו

כי אין לי ארץ אחרת.