חיסונים

חִסּוּנִים/ עידית אורדן

הַקּוֹרוֹנָה אֶת חַיֵּינוּ מְתַכְנֶנֶת

תְּקוּפָה אֲרֻכָּה אוֹתָנוּ  מְסַכֶּנֶת.

רַבִּים בָּהּ נִדְבָּקִים

לְטִפּוּל בְּבֵית חוֹלִים נִזְקָקִים.

כִּמְעַט שָׁנָה בָּעוֹלָם מוֹלֶכֶת

וְאֵין לָהּ תָּכְנִית מֵאִתָּנוּ לָלֶכֶת.

הֱיוֹת וְלֹא חוֹשֶׁבֶת הִיא לַעֲזֹב

אֲנָשִׁים עַל דֶּרֶךְ סִלּוּקָהּ הִתְחִילוּ לַחֲשֹׁב.

לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמַּחֲלָה הֶחֱלִיטוּ הַמַּדְּעָנִים

הֵם נִסּוּ וּבָדְקוּ, אֵיךְ אֶת הָעוֹלָם מִפָּנֶיהָ מְחַסְּנִים.

חֳדָשִׁים רַבִּים עָמְלוּ וְטָרְחוּ לִיצֹר חִסּוּן וּתְרוּפָה

וּלְבַסּוֹף ,נֵס חֲנֻכָּה, בְּשָׁנָה אַחַת הִצְלִיחוּ לְפַתֵּחַ

 חִסּוּן לְמַגֵּפָה.

 הַתַּעֲשִׂיּוֹת הֵחֵלּוּ לְהָכִין בַּהֲמוֹנִים

לְכָל הָעוֹלָם זְרִיקוֹת חִסּוּנִים.

כָּךְ אֶת אֶת הַחֹשֶךְ נְגָרֵשׁ

וְהַקוֹרוֹנָה אֶת חַיֵּינוּ לֹא עוֹד תְּשַׁבֵּשׁ.