לוּ ...

לוּ ... 

*

לוּ חָלַמְנוּ מְצִיאוּת וְחָיִינוּ חֲלוֹמוֹת

לוּ יָדַעְנוּ רֵעוּת וְלוּ חֲבֵרוּת וְלוּ יְדִידוּת

לוּ הִרְגַּשְׁנוּ חֶמְלָה אַהֲדָה הֲבָנָה

לוּ רָחַשְׁנוּ כָּבוֹד אֲמִתִּי לַזּוּלָת

לוּ יָכֹלְנוּ לְהִתְעַלּוֹת מֵעַל צָרוּת עַיִן

מֵעַל דֵּעוֹת קְדוּמוֹת מֵעַל קֹטֶן לִבֵּנוּ

לוּ רְשִׁימָה שֶׁל תְּכוּנוֹת נִדְרָשׁוֹת הָיְתָה

מִתְמַמֶּשֶׁת

תְּהֵה שְׁנַת תשפ"א הַשָּׁנָה הַנְּכוֹנָה לְכָל אֵלֶּה

שְׁנַת בְּרָכָה

שְׁנַת שָלוֹם

וְכַזֹּאת תֵּחָתֵם לְדוֹרוֹת

*

רבקה ירון

וְאוֹסִיף: שְׁנַת בְּרִיאוּת, שְׁנַת שִׂגְשׂוּג.

גְּמַר חֲתִימָה טוֹבָה לַכֹּל, יַקִּירַי. / שלכם, בתודה, רבקה.

*

---