טעם

טעם

גן הורדים היה מרוחק כמרחק הלב ממושא תחושותיו. הריח המתוק התערבב בריח המציאות. עובדת קיומו הייתה חרוטה אי שם כקעקוע דהוי.

דקירות הקוצים המשולשים לא השאירו סימנים, אך השאירו תחושה מעצבנת כמו אותו ילד הצובט מתחת לשולחן והילדה הצועקת "היי!!" נענשת.

המוכרת הביטה בסתר בנערה המרותקת ליד דליי הורדים הטריים. נקודות טל עדיין נאחזו בעלי הכותרת. היו שם ורדים מכל הצבעים, כמויות של דליים. הנערה בהתה בהם, עיניה נודדות בין הזנים והצבעים, ממיינת את החלומות.

כבסיום אופרה מרשימה, נסגר מסך הקטיפה הכבד, נסגר ונפתח לתשואות הקהל. הנערה התעשתה, רצתה גם היא למחוא כפיים...לגן הורדים הקסום.

התרחקה קצת מהגן ופסעה בשבילים הסלולים. הטריד אותה השידוך המוזר בין הגבעולים הנוקשים והחזקים לבין העלים הרכים, שמגעם כנגיעה בבד רך. אפשר להעביר את האצבע בליטוף ולחוש את המרקם העדין של הבד. אמנם, הייתה אמירה ברורה ברכות הזו של העלה. הוא לא נקרע ולא נתלש מתנועת הליטוף. לעומתו, הגבעול היה מחוספס ובעל מרקם כשל גזע עץ, חזק ונוקשה. מרקם גס ולא נעים למגע. מאותת על הצורך בזהירות וריחוק. בשונה מהעלה המזמין למגע, אי אפשר ללטפו. הרוצה להגיע אל הורד, ידלג על הגבעול.

מוזר השידוך הזה בין הפרח הרך, רב השכבות, לבין העמוד הנוקשה עליו הוא נשען. פרח ללא הגנות מעל עמוד אזהרה מרחיק ודוקר.

מוזר.

...ובדרך החוצה מגן הורדים נתקלה במוכרת הפרחים עם שלל זרים ומבחר מגוון של צמחים ועציצים ברחבה שלידה.

הביטה, הריחה ובאצבעות זעירות חבקה את אגד הפרחים הצבעוני. ריח הפרזיות בישם את האוויר סביבה וחיוך נעים של שלווה כיסה אותה. האצבעות  הפסוקות שמרו בעטיפה על הגבעולים העדינים ומדי פעם קרבה את הזר, רחרחה את הגביעים ושאפה את הריח המדוייק.

בכל זאת, קשה היה לה לשנות את טעמה.