זהר בדשא

לְעִיתִּים

עֵת בָּכִיתִי

אָמַרְתָּ עֵינַיִיךְ

זוֹהֲרוֹת יוֹתֵר 

מֵהַכּוֹכָבִים

מְנַצְנְצוֹת בַּדֶּשֶׁא

כְּאֶגְלֵי הַטַּל

וּבָכִיתִי יוֹתֵר

כִּי לִיבִּי נִשְׁאַר

בְּזֹהַר בַּדֶּשֶׁא

עִם דִּמְעוֹתֶיהָ שֶׁל

נֵטְלִי ווּד

לֹא רָצִיתִי סוֹפָהּ

( הייתי בת 12 לערך

כשראיתי את הזוג 

האגדי בסרט זהר בדשא וכל שזכור לי

כי רק בכיתי.

עת נערה הייתי שנים סחבתי את הציטוט הזה עימי מתוך הסרט

"למרות שדבר לא יכול להחזיר את שעת הזוהר בדשא, את יפעת פרחיו

לא נתכנס אל היגון, אלא נמצא חוזק במה שנותר מאחור...")