פרח אביב

הָיָה וּפַעַם תִּשְׁתּוֹל פֶּרַח עֲבוּרִי

כְּמוֹ הָאָבִיב,

הַפְּרָחִים שֶׁלִּי

יִפְרְחוּ בְּאָבִיב אַחֵר

אֲזַי

אֶתְדַּפֵּק עַל דַּלְתְּךָ

בְּיָדַיי

כִּי בְּיָדֶיךָ

נָגַעְתָּ בְּגַעְגּוּעַיי

בְּצִיפָּורְנֵי מִילּוֹתֶיךָ פָּצַעְתָּ קְלִיפּוֹת

אֲשֶׁר עָטִיתִי עַל לִיבִּי

חֲלוֹמוֹת 

נָמַסּוּ בְּיוֹקֶר הַחַיִּים

וּלְלֹא כְּנָפַיי 

אֵיךְ

אָעוּף לִלְכּוֹד מַבָּטְךָ