הגנים ואני/ בימת דיון אושרדור

אַבָּא

מָכַר דּוּכְנֵי אַהֲבָה

לִתְלוֹתָם עַל לִיבִּי

בְּעֵינַיִים שֶׁהֵן הַיּוֹם שֶׁלִּי

הֶעְתֵּק הִשְׁתַּקְּפוּתוֹ

וְאִמָּא

מָכְרָה דּוּכְנֵי אֱנוֹשִׁיּוּת

מַשְׂכִּית לְנִשְׁמָתִי

בַּטּוֹב שֶׁהִפְקִידָה בְּיָדַיי

הֶעְתֵּק חֲסָדֶיהָ

וַאֲנִי שְׁחַרְחוֹרֶת כְּאַבָּא

הֶעְתֵּק שֶׁדּוֹהֶה 

מִתְבּוֹנֶנֶת אֵל לִיבָּהּ הַזַּךְ וְהַצָּחוֹר שֶׁל אִמָּא

כְּעוֹרָה הַמֻּושְׁלָג

שֶׁכָּעֵת רֵיק הוּא

עֲנַן גַּעְגּוּעִים

בֵּינֵינוּ 

הוֹרַי

(שנים קינאתי באחייותי בהירות העור כאמא

וקיטרתי כי אני שחרחורת

היום מחייכת)