פרידה

פְּרֵדָה/ עידית אורדן

בְּחַיֵּינוּ פְּרֵדוֹת שׁוֹנוֹת.

יֵשׁ פְּרֵדָה קְצָרָה  וּפְרֵדָה אֲרֻכָּה.

פְּרֵדָה מֵחֲבֵרִים וּפְרֵדָה מִמִּשְׁפָּחָה.

תָּמִיד פְּרֵדָה הִיא לֹא נְעִימָה.

יֵשׁ פְּרֵדָה מֵאָהוּב אוֹ מֵאֲהוּבָה,

כְּשֶׁפַּגָּה הָאַהֲבָה.

אֵין עוֹד פַּרְפָּרִים בַּבֶּטֶן.

הַתְּשׁוּקָה אוֹתָם נָטְשָׁה.

נָדַמּוּ  הַגַּעְגּוּעִים זֶה לָזוֹ.

פְּרֵדָה מֵהוֹרִים וּמִיְּלָדִים אֲהוּבִים

מֵאֲחִים וּמֵאֲחָיוֹת

מִסַּבִּים וּמִסָּבְתוֹת

מִדּוֹדִים וּמִדּוֹדוֹת

פְּרֵדָה מֵחֲבֵרִים קְרוֹבִים

שֶׁנָּטְשׁוּ אֶת  הָעוֹלָם

זֹאת פְּרֵדָה  לְתָמִיד

כּוֹאֶבֶת וְדוֹמַעַת בַּלֵּב לְעוֹלָם.

יֵשׁ פְּרֵדָה פִּתְאוֹמִית

לֹא צְפוּיָה.

הִיא גּוֹרֶמֶת לְהֶלֶם

לָהּ יֵשׁ סִבּוֹת שׁוֹנוֹת

יֵשׁ פְּרֵדָה יְדוּעָה מֵרֹאשׁ

אַךְ כֻּלָּן בְּלִי יוֹצֵא מֵהַכְּלָל,

מְטַלְטְלוֹת אֶת נַפְשֵׁנוּ.

כָּל פְּרֵדָה הִיא עֲצוּבָה,

 אַךְ הַפְּרֵדוֹת מִקְּרוֹבֵינוּ, שֶׁאֵינָם עוֹד בַּחַיִּים,

מַשְׁאִירוֹת חָלָל  עֲנָק  בְּתוֹכֵנוּ.