נזכר

נִזְכַּר כֵּיצַד הָיָה גּוּפֵךְ לָבָן וּשְׂעָרֵךְ נוֹטֵף מַיִם

 וּשְׂפָתַי רָדוּ אֶת הַדְּבַשׁ מִתּוֹכֵךְ

וְדוֹמֶה הָיָה כִּי לֹא תִּתְעַיֵּפְנָה לְעוֹלָם.

 וּלְאַחַר שׁוֹלֵחַ הָיִיתִי,

פָּעוּר עֵינַיִם עֲיֵפוּת מְתוּקָה וְגַעְגּוּעַ,

 כְּמוֹ אִי זִכְרוֹנוֹת נִכְחָד שֶׁאַדְמָתוֹ בוצייה –

 וְיָדַיִךְ מְלַטְּפוֹת אֶת יְרֵכַי וְגֶשֶׁם יוֹרֵד.

שְׁבִי עַל בִּרְכַּי.

הֲיִי רְחוֹקָה וְלֹא מֻשֶּׂגֶת.

 הַנִּיחִי לִי לִבְהוֹת בָּךְ 

כָּרֵי כָּרִים שֶׁל גַּעֲגוּעַ.

 מְנִיחָה אֶת יָדֵךְ עַל מֶתֶג הָאוֹר.

וְכָבָה.