גמר חתימה טובה/שמואל כהן.

התפילה עברה מהר , עשרות מתושבי האזור התקבצו בבית הכנסת לתפילת כל נדרי .

בתום התפילה מיהרתי הביתה .

״גמר חתימה טובה ״ אמרתי  כשנכנסתי ונישקתי  את הורי , אשתי ובנותיי.

שמתי לב שאמי ישבה בשקט , המבט בעיניה הקרין כאב.

״אמא מה קורה? תראי לי את הכווייה

אמי הסירה את התחבושת , עיניי חשכו, היד נראתה שחורה, הבועות התנפחו בצורה מפחידה , ניכר כי זאת הייתה כוויה קשה.

״בואי, נוסעים למגן דוד, את חייבת טיפול דחוף ״אמרתי בהתרגשות.

ליוויתי את אמי לרכב הפרטי , התנעתי , הפעלתי אורות מהבהבים והתחלתי לנסוע ,השכנים לא הבינו מה קרה . מדוע אני נוסע בערב יום כיפור ?

את התשובה קיבלו מאוחר יותר כשחזרתי עם אמי כשאת ידה מעטרת תחבושת חדשה המכסה את הכוויה . ניכר בעיניה כי רווח לה והכאבים פחתו .

נכנסנו הביתה , אנחת הקלה פרצה מגרוני, השכנים דפקו בדלת , הסברתי מה קרה .

זאת היתה הפעם השנייה בה נסעתי ביום כיפור , הפעם הקודמת היתה ביום כיפור בשנת 1973.המלחמה היתה הגורם לכך .

הפעם הכוויה של אמי.

״תודה סמיקו אמרה אמי ונישקה אותי״

״עשית מצווה גדולה ״ אמר אבי.

״זה היה פיקוח נפש" אמרתי .

הפניתי ראשי לצדדים כדי שלא יראו את הדמעות שזלגו מעיני.

ידעתי כמה אמי אהבה אותי,

כמה כאב היתה מוכנה לסבול.

כדי לרצות אותנו.

אהבה של אמא.

גמר חתימה טובה.