חסר מנוחה נבוב

               חָסַר מְנוּחָה נָבוּב / נסים פרנקו

שָׁבוּי בְּתוֹךְ עַצְמִי וּמֵכִיל

שׂוֹחֶה בָּאֲוִּיר הַדָּלִיל

תּוֹכִי מִתְפָּרֵץ לְלֹא הַתְרָאָה

לִבְלִי אוֹן מוּפְתָּע כָּלִיל

לִפְעָמִים פּוֹחֵד מֵעַצְמִי

חָסַר מְנוּחָה בַּעֲלִיל

פּוֹגֵשׁ בְּתוֹכִי מִי וַמִי

וְשׁוֹאֵב דְּבַר מָה מוֹעִיל

שׁוֹכֵב לָנוּחַ עִם עַצְמִי

נוֹתֵן פּוּרְקָן לְדַחַף

מִן הַפִּסְגָּה צוֹלֵל לְתוּמִי

וְדוֹאֶה לִי... בְּרָחַף

תָּר אֶת הַשָּׁלוֹם בְּתוֹכִי

עוֹלֶה וְיוֹרֵד בְּטֵרוּף

מִן כְאֵב שֶׁהוֹפֵךְ לִבְכִי

בּוֹלֵעַ כַּדּוּר לְרִחוּף

אֵין כָּאן אָנִּיגְמָּת אִישָׁה

וְלֹא שֶׁל גֶּבֶר עָזוּב

יֵשׁ כָּאן סְבָכָה שֶׁל בּוּשָׁה

בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל זָקֵן נָבוּב.