נמשיך מכאן

נַמְשִׁיךְ מִכָּאן.
הוֹתַרְנוּ הָרִים כּוֹאֲבִים לְהַעְפִּיל אֲלֵיהֶם שׁוּב
בְּעִקְבוֹת הַכְּאֵב.
זוֹכֶרֶת שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ בְּיוֹם חֹרֶף רָחוֹק
,כֹּה רָחוֹק הוּא נִרְאֶה הַיּוֹם,
שֶׁגַּם זֶה יַגִּיעַ -
וַהֲרֵי לָךְ טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם עַל מְעִילֵךְ כְּמוֹ דְּמָעוֹת
מִשּׁוּם מָקוֹם כְּזֶה
שֶׁאוֹתוֹ חָשַׁקְנוּ לְעַצְמֵנוּ בַּלֵּילוֹת הָאֲסוּרִים
וְהָאֲרוּרִים בְּבִקְתָּהּ נְטוּלַת אֲוִיר –
לִנְשֹׁם
וְאֶת אָמַרְתְּ:הִנֵּה לְךָ הֶהָרִים –
לָשֵׂאת כְּאֵבָם,
וַאֲנִי אֶהְיֶה לָךְ גִּבְעָה
רַעֲנָנָה, תָּמַהּ, עֵירֻמָּה –
סְחֻפָת רוּחוֹת.
וּבַלַּיְלָה תַּעֲשֶׂה עַמִּי אַהֲבָה.