היו לי

הָיוּ לִי חֲבֵרִים שֶׁבָּאוּ וְהָלְכוּ וְנָדְדוּ
מָשָׁל הָיוּ כְּלוֹנְסָאוֹת נְטוּעִים בְּחוֹלוֹת
חוֹפֵי יָם, רְחוֹקִים וּקְרוֹבִים.
דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם. הֵם דִּבְּרוּ אֵלִי.
מָה שֶׁנִּסְפַּג- נִשְׁאַר. הַיֶּתֶר נֶעֱלַם לִבְלִי שׁוּב.
בַּחֲלוֹמוֹתַי בַּלֵּילוֹת מִתְאָרְכִים אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם 
שָׁבִים לְרֶגַע קָט שֶׁל תִּזְכֹּרֶת.
אֲנִי טוֹפֵחַ עַל שִׁכְמָם וּמְשַׁלֵּחַ אוֹתָם לַדֶּרֶךְ.
אֵינֶנִּי חֵפֶץ בְּמַשְׁאוֹת כְּבֵדִים יוֹתֵר מֵעֵבֶר לְמָה שֶׁיֵּשׁ.
גַּם כָּךְ הָעוֹלָם הוּא קַל תְּנוּעָה-
רַק כְּשֶׁאַתָּה צָעִיר וְנִמְהָר בְּמִדָּה.
אֲבָל אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי מִיָּד אֵלִיָּהוּ –
אוֹתָם לֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם :
אָרוּץ אִתָּם עַד סוֹף יַמִּי 
בְּמַרְגּוֹלִין הַלֹּא סָלוּל
וְכַדּוּרִים שֶׁנִּבְעַט יַגִּיעוּ עַד
גִּבְעַת בָּטִיח שֶׁשָּׁם נֵשֵׁב , נִזָּכֵר –
בַּיָּמִים הַפְּרוּעִים בֶּאֱמֶת .
וּבַיָּמִים קְצָת עֲצוּבִים כְּמוֹ נֵרֵד –
בַּחוֹל , בֵּין עִשְׂבֵּי הַפֶּרֶא –
אֶל הַוָּאדִי שֶׁלְּיַד הַאִצְּטָד.
וְשָׁם הִיא תִּבְעַר, גֵּאֶה וְרוֹשֶׁפֶת :
אֵשׁ הַתָּמִיד שֶׁל הַשְּׁכוּנָה.