להישכח

והכי מפחיד זה להישכח

להישאר על סדינים נקיים מול תקרה לבנה

כשכיסאות עומדים דוממים

ואיש לא יודע לקרוא את השם שכתוב על הדלת

הכי מפחיד זה להישכח

בתוך ייאוש נטול פתחים

אין הגנות, רק פירורים

גאווה שאין לה רחמים

להישכח בעולם ריק מתוכן

עם שגרה שנעה כמו מחוג

ממקום למקום בלי כללים, בלי היגיון

אין הפסקה, זה הכל כמו משיכת מכחול על דף חלק

אי אפשר באמת לתאר את התחושה

בחוץ מלחמה, בפנים נהרגים

בחוץ סופות, בפנים טובעים בתוך שטפון פנימי

הכי מפחיד זה להישכח על הקצה, רגע לפני שמכבים את האור

ואולי השיכחה זה פתרון

להיעלם או להתעלם

אין תמונות על קירות, לא רוצה לראות פנים

מה הטעם בייאוש הזה, אם אין לו תחליף

אי אפשר להילחם, אי אפשר להסיר את הדממה

לא רוצה לראות אף אחד

לא את הילד שהפכתי להיות, לא את הילדה שבאה לבקר אותי

זו לא בושה, היא לא מסוגלת לכתוב את עצמה

הכי מפחיד זה להישכח

לא להיות מוכר בעולם שאין דלתות ומקלטים

הכי מפחיד כשלא זוכרים

מה אמורות לומר המילים

להישכח רחוק מהעין, רחוק מהמחשבה

אף אחד לא ישא את השם בברכה

זה מפחיד להיות לבד בתוך חדר קטן עם קירות חלקים

מוניטורים שמציגים מספרים, מחטים דוקרות בעור תמים

והכי מפחיד זה להישכח

מול שמיים גבוהים, הרבה מעל פני הים

עם בגדים אזרחים, שיער לא מסודר

להישכח בתוך ייאוש, בחוץ זה מלחמה, בפנים שדה קרב