הטעויות של רותי הקטנה (שיר-סיפור)

הטעויות של רותי הקטנה.

                                            אבל עכשיו לא נותר לה הרבה זמן להבין איפה בדיוק טעתה לאורך ימי חייה. אולי טעתה, רותי הקטנה, כשביקשה להישאר הכי קטנה ונצמדה לפנטזיות שלה תוך מציצת אגודל יד שמאל, ובכל זאת הצליחה להתחבר לגדולים ממנה-       

                                            יכול להיות שטעתה כשהשאירה את אגודלה תקוע בפיה תחת החופה – כלה יפיפייה, מיניאטורית, ליד יורם, גבוה, חסון, פורש את חסותו עליה (אֶת הטבעת ענדה ביד ימין). אפשר שהטעות באה אחרי כן, כשהייתה לוֹ אישה קטנה (אבל הוציאה את אגודלה מפיה)  ואימא חסרת אונים לעמית, בנם היחיד, ויורם, האל הגדול, התמודד בכובד ראש וביעילות עם אכזריותוֹ של הילד לאימוֹ (כפי שהתמודד עם כל מצב)-

                                            ובכל זאת, ייתכן שהטעוּת שלה הייתה השִׂמלה הלבנה הקצרצרה שלבשה בחגיגות הבר מצווה של עמית, או השִׂמלה הלבנה השקופה, אוורירית, פעמונית, שעטתה על עצמה בחתונתוֹ-

                                            שמא טעתה כשסירבה לטפל בבריחת הסידן (התרופות חזקות מדי, טענה רותי הקטנה) והפכה משום כך לסבתא קטנה, מכווצת, מקופלת קדימה כלפי מטה, אפה ארוך מכפי שהוא באמת, ככה כשרואים אותו בפרופיל וככה כשרואים אותו חזיתית-

                                            רותי הקטנה שוב מוצצת אגודל יד שמאל אבל איש לא מבחין בכך תחת ראשה, ואיש אין לו סבלנות לטפל בה עוד מאז שיורם, גבוה וחסון, צעד לקראת מותו כשביקש להצילהּ באמצע הכביש שלתוכו הלכה – בטעות? – כשהיא (חי-חי-חי אמרה כשראתה במותו) הייתה כבר קטנה מאוד, אקורדיון מוטה הצידה שלא רואה דבר מלבד רצפה, כביש או מדרכה-

                                            למרות כל זאת, יכול מאוד להיות שטעותה היחידה (מתוך ניסיון נואש לשוב למעמדהּ) היאּ קפיצתה לכביש לעיני עמית כשהרמזור באדום (חי-חי-חי היא קוראת לו), כי עמית לא זז, משאיות ואוטובוסים לא מבחינים בה ועוברים עליה-

                                            הרמזור שב לאותת בירוק. ניתן לראות כתם כהה, מרוח על הכביש, דמוי כובע מחודד ורגלי ציפור פרושות כמו מטאטא.    

*

רבקה

---