בהיית היותך שם

תודה על דבריך. אין ספק גלי, שאת מנוסה בקריאת שירים. עם זאת, אינני מבין מדוע תגובותיך  מופנות, לחיייו הפרטיים של כותב השיר. התייחסי לשיר עצמו. בהתייחסות עקבית לשיר בהקשרו לכותב, אינך מתייחסת לשיר עצמו, ואת הופכת את האתר בניהולך, לאיזו פינה פסיכולוגית בטלה. אכן אנשים רוצים תשומי, ונשאלת השאלה, אם זו הגדרתך את אתרך. אשמח אם תובהר גישתך לאתר, כי אינני מבין. תודה

 

תודה לדבריך. מבחינתי, אינך צריכה כלל להתנצל עליהם. להיפך, תודה על אומרך. אם תרצי , "שׁוּפִי" בתגובות לכל השירים (של כולם), ובקלות תוכלי להיווכח, שהתגובות בדרך כלל, הינן לגופו של הכותב, ולא לגופו של הכתוב. הדבר נובע מאופיו של האדם, שמתייחס בעיקר לישותו של האחר, כשדבריו מובאים, כמו פה, בשיר שכתב. נראה לי ששירתו של כותב, יכולה לקדם את עצמה מבחינת כתיבה, כאשר התגובה/ביקורת, הינה לגבי השיר. מבחינתי, כל תגובה שלילית או חיובית מסוג, מצא או לא מצא חן בְּעֵינֵי, היא נהדרת באמת שבה. בהכללה, נראה לי ששיר צריך לעמוד בפני עצמו, ואשר הקורא חש, או מבין, הופך את השיר לשלו. כעיקרון, אני אפילו מתנגד לנתינת שם לשיר, בידיעה ששם השיר משפיע על ההתיחסות אליו. רוב שירי "מקבלים" את שמם, מהמילים הראשונות של השיר, וזאת בעיקר לצורך קיטלוג השיר במחשב, או/ו לנוחותו של הקורא באתר.
תגובתי לגלי, נובעת מהבנתי שיש לה נסיון מעשי אדיר, מתוך קריאתה כמות משמעותית ביותר של שירים. לראייתי, כמות קריאה מעשית זו, מקנה לה, בין אם במכוון או לא, יכולת הבחנה שלרובינו אין (וסביר שלא תהא). אם ימצא השיר חן בעיניה, או לא, יהיה בעיני הרבה יותר נעים ומלמד, מאשר אם תובע בתגובה התייחסות אלי ככותב. ככותב, אני כותב הרבה ישויות אחרות. אם למשל אכתוב כאלוהים, אישה, כלב, עץ וכיו"ב, אין הדבר אומר שצריך להתייחס אלי (עמיר), כישות הכתובה. בהחלט אפשר להתייחס לכותב השיר, כישות הכותבת (אלוהים, כלב וכו'), הישות הקוראת או הישות המובנת על ידי הקורא.
נסי להתייחס לתגובתי לגלי, על פי מה שכתבתי פה. אני מקווה שהצלחתי להעביר את כוונתי. אם לא הצלחתי - נכשלתי, וחבל.
כל טוב ותודה.

    

גם ביצירותיי, לא תמיד קולעים לכוונתי, וזה בסדר, אם תרצה שכוונתך תובן אזי בתגובה תסביר את עצמך, מבלי ל"דחוף" מילים לא לעניין..ואתה מבין כוונתי ..

ועוד משו-יש והקורא מתחבר לשירה של אחר, ולו בשל, מה שעובר עליו..ולך תדע מה עובר על גלי...אף אחד לא חי בגן של שושנים..ועוד בארץ כמו שלנו 

עמיר יקר, תודה על השרשור, הכל בדרך נועם - כי דרך ארץ קודמת לתורה ! 

וחשוב שתישאר פה אוירה של נינוחות באתר

להמשך יצירות פוריות וגמני אוהבת שתגיב ליצירותי..לטוב ולפחות טוב 

לילי 

כעיקרון, אינני מצפב שהקורא יקלע לכוונתי בשיר. הבנתו העצמית של הקורא, עושה את השיר שלו, וזה מאד מקובל עלי. מה שאני "מצייר" הוא שלי, ואני מרשה לעצמי לצייר בטעויות. ובקשר לעדנת הכתיבה או בוטותה, זה אני בהתאם למצבי. הרשותי לעצמי, עלולה לפגוע, ואני מתנצל אם מישהו כואב בשל כך, אם לא התכוונתי. אני מאחל לעצמי את עצמי, ובדרך כלל מאחל לאחר את עצמו.

טעות שלי. היגזמתי ואני מתנצל על כך.
תודה

זה מצב מעשי וידוע למאות אלפי אנשים בארץ. רוב הדור הצעיר הנוטש (רובו כבר לא צעיר), הינו בהחלט ציבור של נפולת נמושות, שלא היה מוכן להיאבק פה, בתנאי המקום, ולהגיע למיטב יכולתו, תוך תרומה בונה של הארץ. הארץ מחורבנת, ואני חותם על קביעה זו, עם זאת הצעירים שעזבו יכלו לשנות מצב זה לטובה, אך לא היו מוכנים להתאמץ. את יכולתם האמיתית, רכשו פה בילדותם, בנעוריהם, ובגיל שירותם הצבאי. הארץ תרמה להם מעצמה, מעל ומעבר, וברור שבגילם חסר הניסיון והטיפש,אינם מבינים זאת.ישויות צעירות, הינן עתידה של כל ארץ. בלעדן אין עתיד, אין התרבות (ילדים), אין בניה, אין התחדשות, אין יצירה וכיו"ב.
עשרת הדיברות מיוחסות לאלוהים, שהרוב החילוני שולל את קיומו. אני החילוני, יודע שהוא קיים, והעם היהודי מצוי בברית עימו. בריתו אומרת לנו "חְיּוּ" ועשרת הדיברות מורות לנו את הַנְחָיָתוֹ לדרך חיינו. בין השאר אומרות הנחיות אלו "כבד את אביך ואת אימך" דבר שמטומטמינו החוּ"לָנִים, אינם מבצעים. בכה עשותם, הם פוגעים במשפחתם, ואני אומר, גם רוצחים הורים. דרך עשיה זו, מנוגדת לבריתנו עם אלוהים, שהחיים הינם עיקרה. לכל הכללה יש יוצאים מהכלל, אך כשהיוצאים מהכלל הינם רבים מאד, הם כלל, וכלל יורדינו, בהכללה, הינם ציבור מקולל. חלק מהם חוזרים לארץ בסוף ימיהם, להיות נידאגים רפואית, בריאותית, בארץ שלא תרמו לה את יכולתם, בנִרְצֵית רווחתם. רוצחים טפילים עלובים

 
 

תודה לדבריך. היה מבורך עליהן. תודה