את חסרה...

אַתְּ חֲסֵרָה...

נסים    פרנקו

אֶמֶשׁ נִרְעַדְתִּי מִמַּגָעֵךְ

פְּעִימוֹתַיִךְ קָסְמוּ

כֹּה חָשַׁשְׁתִּי לְאַבְּדֵךְ

וְרָקוֹתַי הָלְמוּ

רֵיחַ שֵׂעָרֵךְ עַל הַכַּר

הָיָה לִי גַּן וְרָדִים

הֶבֶל פִּיךְ הָיָה כֹּה מוּכָּר

כַּחַמְצָן מַרְדִּים

חִייַּכְתְּ מִתּוֹךְ שֵׁנָה

לִבִּי פַּעַם וְרָן

פָּנַיִךְ הָפְכוּ מַנְגִּינָה

מִדֵּי שַׁחַר אֲתּוּרָן

אָקִיץ בַּעַל כּוֹרְחִי

וּמִיָּד חֶפְצִי לִישׁוֹן

לֶכְתֵּךְ מַתִּישׁ כוֹחִי

אֲהַבְתִּיךְ בְּכָל לָשׁוֹן

לוֹקִים בְּחֶסֶר כָּל יָמַי

מֵאָז נֶעֱלַם טַעֲמֵךְ

לֹא חַשְׁתִּי בִי אֶת חַיַּי

לְלֹא נִגּוּן פְּעֲמֵךְ

אַתְּ חֲסֵרָה בְּיוֹמִי בְּלֵילִי

הוֹתַרְתְּ כֶתֶם בַּשֶּׁמֶשׁ

הַכְאֵב כְּבָר לֹא זָר לִי

כָּל כָּךְ רוֹצֶה אֶת אֶמֶשׁ.