חזקת החפות

    חזקת החפות

חף מרעיון
דובר את השמשות 
למגש ככסיל זב חותם
דובב נפשי בעיוורון על שפת תהום

נפלתי אל ים הזיכרון לפתע
גלים של משמעות מצאו מקום
תפסתי מרובה על אדוות שהתפרצו
לכדתי ניצוצות הנשברים בתכול

אל מי אמלל זמירות מעמקים
אם לא אל אלילי השקר 
אשר בטחתי בכזבם
ולכן אוכיח זעמי בם
כמשברי סופה

זיכיתי את גופי בספח זיכרון
שאבתי תמלחת אותיות אל פני המים
מילים החלו מתקבצות כרונות 
בליל שפות עידנו שמים לוהטים

בחצות הליל נצצו עיני ככוכבים
משיתי את פני מתוך מימי היאור
חפנתי מים מתוקים כדבש 
גמעתי את תפילת השייכות

ובבקר המחר
התעוררתי חבוק בכריות שירים
מקועקע בלחש המילים
שהצטברו מאמש