תורת היחסות של המילים

.     תורת היחסות של המילים

מרדים מילים אל מול חלון

מערסל אותיותיהן בין חיקיי

עוטף אותן בשמיכת הרגעים

פן תפגע בהן צינת השיכחה

המזדחלת כחשכת הלילות.

אך עם שקיעת המחשבות

מעבר לאופק האירוע

האותיות נבלעות

כמו אל חור שחור

של רגשות שנסיתי לכופף

כמו האור אשר נבלע בבור כבידה

ומוסת ממסלולו

אך תהום הנשיה אוחזת בן

כאחוז נמלט בקרנות מזבח

בורחות הן מכפיי בחיפזון מוחלט

עד כי מתקרבות הן למהירות האור

אך למעשה ,

הפור נפל שגוב אפל זה

היה נחיר תולעת

בזמן ובמרחב

והמילים זלגו אל תוך תוכי בחזרה

בפיזור , במהלך שיכור

כהיו הן חלקיקים במוביליות גבוהה

ובפגיעתן הפכתי את עצמי

לתא פוטו אלקטרי

יוצר חשמל מבין אצבעותיי

המניע את תקתוק הזיכרונות