בס"ד                                                                           

 סוֹפָהּ/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

מֵרִים עֵינַי לַשָּׁמַיִם,

שֶׁכֻּסּוּ בְּחַשְׁרַת עֲנָנִים.

הַבָּרָק מְסַמֵּא אֶת הָעַיִן,

נִשְׁמָעִים קוֹלוֹת רְעָמִים.

סוֹפָהּ לְכָאן  מִתְקָרֶבֶת,

וְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת בְּעָצְמָה.

הַמָּטָר נִתַּךְ עַל הָאָרֶץ,

וְהָרְאוּת מְאוֹד לְקוּיָה.

הַסּוּפָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת בְּעֹז,

מְעִיפָה גַּגּוֹת וְעֵצִים.

מְכוֹנִיּוֹת סוֹטוֹת מֵהַדֶּרֶךְ,

עוֹצְרוֹת בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים.

אֶצְלִי בַּחֲצַר הַגִּנָּה,

עָפוּ כִּסְּאוֹת בָּאֲוִיר.

עֲנָפִים קָרְסוּ מֵהָרוּחַ,

בַּגַּג נִשְׁבְּרוּ רְעָפִים.

לֹא טַיְפוּן, לֹא צִיקְלוֹן, לֹא טוֹרְנָדוֹ,

בִּקְּרָה כָּאן לְרֶגַע סּוּפָה.

אֶת אוֹתוֹתֶיהָ הִשְׁאִירָה,

תֹּהוּ וּבֹהוּ זַרְעָהּ.

שָׁבוּעַ טוֹב