פרחים מתים ודלתות

הרוח סורקת חלקת המים

בחמת זעם של אחר הצהריים

מבעירה גלים למחול חרבות

פוערת סדקים, חלונות ודלתות

כמו הבטחה, מרפא למראה שבורה

ניצנים קטומים של פרחים, מצאו מותם

על שפת האגם

 מנחת טנא נחשים  מתוקי שפתיים

להשביע רע מתערסל על החול

חסר מנוח

הרוח,

מסירה הינומת השקרים

מפענחת לחישת הצפעונים

כאבים שבורים ללא מנחם

קולות לווים נוגנים בהיכל, סדוקים

בקישון נמצאה אבן חן במדמנה

כמו ללעוג השתקפות אור במים עכורים

לרקום פרח מת, נבול לעד

לאפוד כהן גדול, נרצח על מזבח

קלידים מתעקשים שחור נשאו קולם

מתנפצים כחותם ארורים

כמים אחרונים לטהרה

דרור תמים הרווה צימאונו

- ומת

המילים בוקעות חסד מדמי

אור נופל

אני מחבק עננים לעת ערב

-פוסע אל הדלת  הנפתחת

* צל אורנים מוטל על ארץ.