שתי קרני אור

קֶרֶן אוֹר זְהוּבָּה נְאוֹרָה

כְּמוֹ שִׁיבּוֹלֶת זְקוּפָה נְדִירָה.

עַד לְמּוֹרָדוֹת רְכָסִים

עַד לְפִתְחֵי תְּהִיּוֹת.

עוֹבֶרֶת הַקֶּרֶן אֶת הָאוֹר

מְצַיֶּירֶת עַל פֶּרַח וְגִבְעוֹל.

מִשְׁתַּלֶּבֶת עִם צִבְעֵי מַיִם

מִתְמוֹדֶדֶת בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִים.

וְלֹא יָדְעָה קֶרֶן אַחַת

כִּי רְעוּתָהּ מִתְחָרֶזֶת עֲבוּרָה,

בְּמִלִּים נִפְלָאוֹת

בְּשִׁירִים מֻכָּרִים,

וּבִדְּרָכִים לֹא מְעַטּוֹת.

שְׁתֵי קַרְנֵי אוֹר מִשְׁתַּלְּבוֹת

אַחַת עִם הַשְּׁנִיָּיה לְדּוֹרוֹת,

כִּי עַתָּה הֵצִיצָה חַמָּה

וְהִפְצִיעַ בֹּקֶר נִפְלָא.

כל הזכויות שמורות

לדן בן שלום