המחלה של המאה 21 / רונן

המחלה של המאה 21 / רונן

פעם, בקניון במקדונלד

התישב לנו בשולחן זקן אחד

נראה לא נקי וקצת מוזנח

למה לידנו לשבת הוא מוכרח?

ללא הסוס פתח בשיחה על הא ודא

אמר לה לביתי עד כמה היא נחמדה

ניסה להצחיק או להיות קצת דרמטי

כמו השיחה בשבילו היא דבר אוטומטי

וכשהלכה לרגע לחש לי בקול רועד

שהוא לא משוגע אלא רק... קצת בודד

מאז זה מתרוצץ לי כל הזמן בראש

לא נותן מנוחה, מכרסם כמו עכברוש

איך זה במאה הכי מתוקשרת

ישנם בנינו כאלה שחיים אחרת

ללא אוזן קשבת לפרוק מתחים

בלי כתף לבכות כשמוכרחים

מוקפים ללא הרף באלפי בני אדם

אבל קולם לא נשמע כאילו נדם

פתאום לחשוב על כל מֵקֵבְצֵי תשומת הלב

גם בין מכרינו יש לא מעט בודדים בפוטנציה

כשהתקשורת בנינו כיום לוקה באימפוטנציה

דודים וסבתות, חברים רווקים

שסביבם רוב הזמן חדרים ריקים

בלי בת צחוק או חיוך להתחלק בבדיחה

או אפילו שיתוף בבדל הצלחה

עם כל הטלוויזיה, האינטרנט והניידים

מסתבר שאנחנו היום יותר בודדים

חברים וידידים – זה מושג שפשט כבר את הרגל

אם היום מקבלים יותר תשומת לב מדואר זבל

התקשורת בכפר הגלובלי הפכה לקללה

כאשר חוסר בתשומת לב הנה מחלה

אנחנו יותר מתקשרים

אבל פחות נקשרים

אנחנו יותר נפגשים

ופחות מתרגשים

אנחנו אחד בשני פחות נוגעים

אז מה הפלא שאנחנו משתגעים

עם הקרובים לנו בקושי שעה ביום משוחחים

עכשיו זה ברור שאת השאר אנחנו רוב הזמן שוכחים

מרוב שאנחנו מנסים להספיק הכל ולרוץ

ובחפזוננו - הכי חשוב נשאר תמיד בחוץ

וכשמבקשים מאיתנו מעט תשומת לב – מן המוכן יש לנו תרוץ

תראה או תראי ,אני הייתי רוצה... אבל אני עכשיו קצת לחוץ

זה איום ונורא, זה כבר ממש מגיפה

כשתשומת לב צריך לאסוף במגרפה

אני כבר לא פוחד מסרטן

או מהתקף של הלב

לא מימים של חורבן

או זמנים של כאב

רק מדבר אחד אני מאוד חרד

© כל הזכויות שמורות לרונן