דו שיח בין בגד הים ומעיל הגשם-פתגמים

      דו שיח בין בגד הים ומעיל הגשם / /עידית אורדן

נפגשו מעיל הגשם ובגד הים לדו שיח

על הדשא ליד השיח.

בגד הים התרברב

בחורף ובקיץ כל אחד אותי אוהב.

מעיל הגשם דיבר בענווה

האנשים שעוטים אותי מֵסֵבִים לי גאווה.

בי מתפארות הבחורות הצעירות

בצבעים רבים  ובצורות שונות הן אותי בוחרות.

הן על הדשא ועל החוף

גורמות לבחורים אחריהן לרדוף.

מעיל הגשם לא טמן ידו בצלחת

ולבגד הים ענה בשלווה ובצורה ניצחת

כל הלובש אותך, לקרני השמש נחשף

מְסַכֵּן עצמו, כשעורו מחום השמש נצרב.

אני מעיל דואג והוגן

על לובשַי  מגשם ורוח אני מֵגֵן.

"אני בכל העונות  באופנה", כך הבהיר

בגד הים בקולו היהיר.

אותי תראה רק מהסתיו עד האביב

אגן על כל עוטַי מפני כל רביב.

עם בוא הסתיו ימי החום  חלפו

ענני הגשם והקור את האוויר  עטפו.

גשום וקר על הדשא  ובחוף להופיע

כל נערה מהארון את מעיל הגשם הוציאה.

את בגד הים הניחה למעלה בארון

והמעיל צחק:  צוחק מי שצוחק  האחרון.

חשוֹב לפני שאתה אומר מילה.

סוף מעשה במחשבה תחילה.

 מעיל הגשם: כדאי גם

שתלמד עוד פתגם:

לפני שאת פיך אתה פותח-

אל יתהלל חוגר כמפתח.

.................

אפשר להוסיף:

אין הנחתום מעיד על עיסתו.

*אשמח לקבל פתגמים על ענווה.