תר, כי מר

תָּר כִּי מַר

נסים פרנקו

מְהַלֵּךְ וְחָשׁ מוּזָר

עוֹלֶה וְלֹא מַגִּיעַ

עָבַר אֶת הַחֵצִי כְּבָר

פּוֹעֵם בּוֹ הַמֵּנִיעַ.

אֵין סְפוֹר אֲהָבוֹת יָדַע

וְאַחַת, תְּקוּעָה אֵי-שָׁם

וּכְמוֹ אָז חָשׁ בְּמוֹדָע

אֶת לִבּוֹ נָטַשׁ הוּא שָׂם.

חֶזְיוֹן אוֹר קוֹלִי מְשַׁקֵּף דִּמְיוֹנוֹ

כַּבְלֵי יִסּוּרִים הֵם מַרְאֶה לְעֵינָיו

חָפֵץ הוּא לָתֵת אֶת אוֹנוֹ וְהוֹנוֹ

כְּדֵי לְאַמְּצָה בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו אֵלָיו.

וְכָל הָאֶפְשָׁר אָסוּר

בְּשַׁלֶּכֶת דֵּעוֹתָיו

מֵהַתֵּל זַעַם עָצוּר

זוֹעֵק אֶת אֵלֶם שְׁנוֹתָיו.

אֶת הֶעָבָר כְּבָר שָׂרַף

מִכוֹבֵד הַהוֹוֶּה נִכְפָּף

יְגוֹנוֹ, זִמֵּר עוֹד רַף

זֵכֶר אָהֲבָה רָדַף.

עוֹדוֹ תָּר אַהֲבָתוֹ לְמַצּוֹת

לֹא הֵיטִיבוּ עִמּוֹ כָּל הָעֵצוֹת.