בין השחור ללבן

               עוֹד יִתְבַּהֵר / נסים פרנקו

עוֹד מְעַט וְיִתְבַּהֵר

וְנוּכַל לְהַלְחִין הַפְּרִיחָה

וְלֶאֱרֹז אֲלֻמַּת אוֹר

שֶׁתָּאִיר.

הַתְּבוּנָה הָייְתָה בִּשְׁבִיתָה

אֵצֶל מוֹבִילֵי דָּבָר

אַךְ הִיא אֵינָהּ דּוֹמֶמֶת

אֵצֶל דּוֹר הַמָּחָר

עוֹד מְעַט וְיִתְבַּהֵר

וּלְכֻלָּם יִתְבָּרֵר

שֶׁקַּיָּם כִּיווּן אַחֵר

לְמִי שֶׁבּוֹחֵר.

הַחֲסִימָה , תּוֹרָה לְהִתְנַפֵּץ

אֶל מוּל חוֹמַת הַמֶּחְדָּל

וְהָאֱמֶת הַחֲבוּיָה תִּתְפָּרֵץ

וְתִינָּשֵׂא אֶל , וְגַם עַל.

עוֹד מְעַט וְיִתְבַּהֵר

לְאַחַר צִפִּייָּה מְאֻלֶּצֶת

וְיָבוֹא הָעִידָּן הָאַחֵר

שֶׁל אַהֲבַת אָדָם מְאֻמֶּצֶת.

עוֹד מְעַט וְיִתְבַּהֵר

וְנִשְׁתַּחְרֵר .