מְ שׁ וּ שִׁ י ם

                                                                  נסים  פרנקו

אוֹמֵר בֶּן מָשׁוֹשׁ לְמָשׁוֹשׁ

הָכֵיצַד זֶה לֹא תֵּבוֹשׁ

פָּלַשְׁתָּ לְקֵן שֶׁל פָּשׁוֹשׁ

הִישָּׁמֵר! פֶּן יוּתָז לְךָ רֹאשׁ

טָבַל אָז מָשׁוֹשׁ בְּתִירוֹשׁ

וְגַם אֶת הַצּוּף לֹא יִנְטוֹשׁ

בְּלִיקּוּט מָזוֹן לֹא יֵבוֹשׁ

עַד כִּי אַדֶּרֶת יַחֲבוֹשׁ

מָשׁוֹשׁ , הוּא לַחֶרֶק קָדוֹשׁ

לָחוּשׁ בַּמָּזוֹן כָּךְ יִדְרוֹשׁ

כִּי זֶה צַו חַיָּיו הַנָּדוֹשׁ

טֶרֶם, אֶל אֲבוֹתָיו יִפְרוֹשׁ

טוֹבִים הַשְּׁנַיִם כְּזוּג מְשׁוּשִׁים

חֲקוּקִים הֵם בִּבְרֵכַת הַמְשׁוּשִׁים

מַה נִּפְלָאִים לְעֵינֵי הַנּוֹפְשִׁים

נוֹתָרִים תְּלוּיִים עֵת כּוּלָם פּוֹרְשִׁים

עִם שַׁחַר תַּבְהִיק לָהּ

קֶרֶן שֶׁל פָּז

עַל קִיר הַמְשׁוּשִׁים הָרָטוֹב

וְכָל הַמַּרְאֶה הוּא

צִיּוּר כְרָז

וַיָרְא אֶלוֹקִים כִּי טוֹב.