הזמן הישן - יעל כרמי גבאי

בדור אחר

הילד הציץ במקרר,

- איפה הקולה, אמא

אני מאחר.

וכמעט שספקה היא כפיה,

איך ילך בנה יחידה , אשר אוהבת

ואהבה,

בלי קולה לכיתה...

ובזמן הישן,

'מוכר הקרח' עמד ברחוב

דמעות הגשם או חומו של יום,

ניגרים בגבו

שיגרת יומו -

גאוותו.

הסוס לפניו צהל

מי הקרח,

שיצרו נתיב בריחה

היו צוננים.

אחוריו

ספגו הצלפה של שוט קטן.

בד בבד חשו המייה מפכה

קילוח מי קרח צונן מרענן

היישר על גב וזנב

הכהה קלונה

של חבטה קטנה.

ובאוויר משק קוביות קרח,

משתקשקות זו ברעותה

מלווה בצלצול פעמונים

משורר צליל קסום

של פיסת חיים.

דיו סוס,

לפני שהקרח ימס...

מים שקופיים צוננים

תמימים

מלטפים זכרוני

תם הזמן הישן...

זכרון קסם מהול בקוביית קרח קטנה,

צף בכוס הקולה ,

בזמן של עכשיו.

*

כל הזכויות שמורות ליעל כרמי גבאי