עיר בלי הפוגה/ יעל כרמי גבאי

עיר בלי הפוגה/ יעל כרמי גבאי 

הכל מסביב מתפוגג.

נזכר כשהייתי חולף על פני עיר,

המחליפה גווניה לפרקים,

ומתמוגג.

טיילת נגררת והולכת עד לפתחו של הים

ועל אף שאני כאן,

חדרי הלבב בחשכת הימים מרחפים

ואין אני יודע טעמם של גלים שובבים  

נסתרות דרכי חול זהוב -

יודע רק לאהוב.

 מכונית חולפות משנות מחלף

למקום לא ידוע.

מנגד מרצפות מרצדות

ורגלי אדם.

 בזווית העין מבחין

ברגש הנישא אל הגלים

ו ת ם

נעלם בחיוורון הזמן.

  ואני עודיני כאן

ורק את - אינך שם...