איתני הטבע

 אֵיתָנֵי הַטֶּבַע

נסים  פרנקו

תָּמִיד אָהַב אֶת אֵיתָנֵי הַטֶּבַע

לִרְאוֹת בְּעוּזַם וּבְשֹׁכְכָם

מֵעוֹלָם לֹא הִטְרִידוּ אוֹתוֹ

חָשׁ מוּגָן

בֶּהֱיוֹתוֹ עַל הַר אוֹ עֵמֶק

הַטֶּבַע נָתַן לוֹ מַחֲסֶה סָבִיר

תַּשׁ כֹּחוֹ בְּקָרַחַת יַעַר, וְנִרְדַּם.

אֶת חֲלוֹמוֹ לֹא יָדַע לְהַסְבִּיר

יָם חָדַר לַמִּדְבָּר!

וְהַר הָפַךְ לְגַיְא, צִפֳּרִים הָיוּ פְּרִי

וְהָעֵץ מַה מוּזָר – חַמָּה סְגוּלָה צִיְּרָה

דְמוּיוֹת בָּרָקִיעַ -  וְסַהַר מְטֻמָן!

שָׁט בְּמִשְׁבָּרִים!

וּבְתוֹךְ תּוֹכוֹ מֵאֵן לְהָקִיץ.

נִעְנוּעַ קַל, וְקוֹל קוֹרֵא בִּשְׁמוֹ

פָּקַח וּפָעַר עֵינָיו, זוֹ שֶׁתָּמִיד

רָצָה וְכַמַּה כָּל יָמָיו, רֵאשָׁה

נָח לִמְרַאֲשֹׁתָיו

וּשְׂפָתֶיהָ חִיּוּךְ דוּבְדְּבָן

מִנִי אָז לֹא חָזַר

לַחֲלוֹם.