שלום בן

שָׁלוֹם בֵּן,

בָּאנוּ שׁוּב אוֹתְךָ לְחַבֵּק

וּפִרְחֵי  צַעַר , לְחַלֵּק.

עִידָּן תָמִים חָלַף לוֹ כְּמוֹ שָׁעָה

עִם תּוּגָת לֵּב , הָרוֹבֶצֶת  כְּלוּאָה  –

חַיֵּינוּ זוֹרְמִים  וְלוֹקִים חֶסֶר

אוֹבִים אוֹתְךָ לָחוּשׁ , לְאַמֵּץ

כָּל תַּרְחִישׁ שֶׁעוֹבֵר מוֹתִיר מֶסֶר

וְחֶסְרוֹנְךָ , גְּרוֹנֵנוּ חוֹמֶּץ –

יַקִּיר שֶׁלָּנוּ  הִנְּךָ, וְאֵינְךָ

יָדַעְנוּ הוֹרִים אֲשֶׁר בְּנָם אֵינוֹ

אוֹהֲבִים , עֲטוּפִים בַּחֹם  שֶׁלְּךָ

כִּבְכָל בַּיִת שֶׁשִּׁכֵּל  אֶת בְּנוֹ –

הַזְּמַן שֶׁחוֹלֵף , לֹא שָׂח דָּבָר

כִּי אֵין נֶחָמָה לְאָבְדָּן כָּזֶה

הָרִיק בְּחַיֵּינוּ כְּמוֹ בַּמִּדְבָּר

כָּךְ נִכְאַב תָּמִיד, בָּעוֹלָם הַזֶּה  –

קָשֶׁה לָבוֹא וְקָשֶׁה לָלֶכֶת

וְכָל אֶחָד אֶת דַּרְכּוֹ , מְשָׂרֵךְ

מִי לִפְרִיחָה וּמִי לְשַׁלֶּכֶת

וּלְךָ  בְּנֵנוּ

תַּמָּה  כָּל דֶּרֶךְ.

                                                                           נסים  פרנקו -  קצרין