סיפורים

שיא הבינוניות

אני לא יודעת לשיר

ולא יכולה לנגן

אלף כשרונות מבוזבזים


הבטתי במראה בבוז, למה מי אני בכלל? עוד דמות אחת בים של אנשים, לא בולטת לאף אחד בעולם. מכוערת, רגילה, מה כבר עשיתי בשביל שיראו?

חבר שלי פעם אמר לי שאני יפה, שאני מיוחדת, שיש לי כישרון. הוא עיוור. אני לא מתכוונת בצחוק, באמת, הוא עיוור, לא רואה, הוא רק חושב שהוא יודע מי אני. ואני יודעת, רואה את הכיעור שמשתקף בי דרך המראה. עוד אחת שהיא סתם ביים של רגילים.

דרך המשקפים שלו אני אחרת, שם ההשתקפות שלי שונה, אני מוצלחת, אוהבת, טובה. אני לא, אבל זה נשאר ביני לבין עצמי, זה יהיה כל כך כואב אם הוא ידע, אם רק יראה אותי כמו שאני רואה, מי יוכל לאהוב אותי אז.

אני כותבת, מציירת, אני הבינוניות בשיא התגלמותה, מוצלחת בכל התחביבים שאי אפשר להפוך להצלחה. אם רק הייתי יודעת לשיר, הייתי מצליחה לקחת את כשרונותי לצעד הבא. חברה שלי ציירת, ואת אחד הציורים שלה ניתן היום לראות בכל חנות ספרים, ציירה כריכה לספר. חברה אחרת מפרסמת כל חודש במגזין שירה. ואני נשארת אני, בינוניות בשיא התגלמותה.

כל הזכויות שמורות

תגובות