מכתב לאחותי

חלק מהפורקן שלי הוא כתיבה לאחותי, אני יודעת כי אין זה שיר אזי אם יש מישהו או מישהי

שמפריע לו כי שמתי את המכתב בקטגוריית השירים שיכתוב ואני אעביר את זה לפוסטים.

הי אחותי דליה, בעצם מעולם לא קראתי לך דליה אלא דלילה

ממרחק הזמן עדיין לכתך הוא בלתי נתפש, ככל שחולפים הימים האבלות תופסת מימד גדול

בתחילה ההלם מכה וכאילו עם הכאב חוזרים לחיי שגרה עצובים ופתע מגיע יום הולדתך ואני מוצאת עצמי ב 6:30 בבוקר אוחזת בהגה ונוסעת ושרה לך שירי יום הולדת, אני חושבת שעברתי על כולם במיוחד אלו ששרים בגן כמו ילדה קטנה.

יודעת אחותי השנה אני עוברת מיני דברים ולא פעם מוצאת עצמי עומדת לחייג אלייך לספר לך כמו שאני רגילה אוחזת את הפלפון וזה מכה בי אזי אני מנהלת שיחה עם עצמי  איתך במקומך מדמיינת את האינטונציה בקולך

אני שואלת  ונענית

אני אוהבת  ונאהבת

צוחקת ואת מצחקקת

אני בוכה ומעבר לקו דממה

לעיתים לא היינו נפגשות שבועיים או חודש כי החיים סוחבים ותירוצים יש לאין ספור ובאותו השבוע הייתי אצל אמא ונסעתי הביתה חזרה לפתע בלי סיבה שברתי את ההגה ונסעתי אלייך וזכיתי לחבקך חיבוק אחרון ולומר לך כמה אני אוהבת אותך ויסלחו לי כל המיסטיקנים ובעלי התחושה המוקדמת כי ממש ממש לא ידעתי כי זו הפעם האחרונה שאראך נסעתי הביתה עם חיוך בלב.

בימי שישי בהדלקת נרות שבת מכורח ההרגל מדליקה גם לרבי מאיר בעל הנס ובשנה האחרונה גם נר נשמה עבורך אחותי וכל פעם עת מדליקה מספרת לך על ילדייך שהפכו לילדים שלנו ואני מבקשת שתתני לי סימן כי טוב לך וכן כן אני זוכה לראות בכל פעם את הציפור מגיעה לחלוני ואני יודעת כי הנך חופשיה.

בליל  עלטה ענודה כוכבים מאירה רעש נמוג ואז עולות קול המחשבות המהדהד ללא רחם, כל הערגה שבלב ונודדת שנתי ובמקום לספור כבשים אני סופרת געגועים 1,2,3,10,1000 כמה אפשר הרי המספר הוא אין סופי ואז מכה בי ההבנה

מעולם לא רחקת

הנך בליבי,  תמיד דליה התכוונתי דלילה