קינאת הפאון: זרמי בוהו תוהים של אוהב מאוכזב.

את איתו עכשיו בחושך אובדת. לבד אצל גופו משמשת כיליו.

הוא בך קרוב, בסתריך נוגע, עושה בך כבתוך שלו, מגיס בך מרכבותיו.

יקירה עצובה – גופך פורסת כמפה טופוגרפית, מראה לו מיני פינות וסתרים.

עכשיו אתם לבד. ביחד בחושך בחושך, לוחשים מילים, צונפים כעסים. נצמדים זה לזו – מפחד או עונג, אוחזים ומרפים, שורטים, מתנשפים ...

והוא בך הזר השב מן היין – גבר הבא לעשות בך משפט. והוא בך אכזר – כיאוש בן בלי בית, כלוחם השב ליפול בך חלל.

שותקת איתו – תכבי כאביך, תשקי ערומה חילותיו הצמאים.

איתו עד לכתו – פצעיו תהי מנשקת, יופיך הבוער לו תגישי מנחה.

ואת האישה הגדולה שחלם הוא.

ואת אדמה נכונה לעת סתיו.

אליך יקרב כטלה אל אובדן הוא.

אליך ישאג.

אליך יפול.

... הנה אכבה האור בחדרי. די לכתוב מילים על דודי האחר בך.

מעתה אשיר ניגונים ואשמח לי.

אצפה למגדיך –

אולי מחר ...

שחף ויאר, כל הזכויות ©