סיפורים

להתראות אהבה שלום נעורים

בס"ד

להתראות אהבה שלום נעורים

הכול החל  ב-1985, בבית החולים הייתי פעוט, ובימי ילדות הכול היה נפלא,השמש זרחה ,האוויר היה צח, האנשים היו טובים, האהבה הייתה נקייה,אני זוכר את אבא , כשהיה  מגיע היינו רצים במהירות מי יגיע ראשון לפתוח את הדלת, היינו מזהים את רעשי צעדיו, תמיד הייתי נישא בחיקו.למסעותיו לקח אותי עימו, אז הכרתי את חיי הצבא של אבי במילואים,הבנתי מה זה להיות חייל, אבי מצא בזה עניין, כל החיילות בצבא קפצו על המציאה.ואז החלה המלחמה,היו הזעקות אנשים נבהלו ,רצנו עם המסכות לתוך המקלטים,אפילו אטמנו את הבית בניילונים , אני זוכר שראיתי מהחלון את הטילים שהיו באוויר,זה היה מראה מוזר,לא ידעתי אם לפחד ,אם לשמוח בתור ילד זה היה נראה כמשחק מחשב, ואז אימא קפצה בצעקה גדולה ובריצה להיכנס לחדר, הייתה תחושה לא טובה בבית,תחושה של בהלה גדולה פחד,הלבישו לנו מסכות במהירות שהיה אפילו קשה לנשום, הרגשתי מבועט מרוב הפאניקה של אימי, קולה התגבר תוך כדי שהיא מלבישה לי את המסכה,ואז נשמעה אזעקה נוספת אך זאת הייתה שונה מכולם,כולם קפאו במקומם,לא נשמו גם לא זזו,אפילו לא הוציאו הגה, בתור ילד הסתכלתי מבעד לזגוגיות המסכה,והסתכלתי בחדר והתחלתי לחקור את התחושות המוזרות שהיו על הורי ואחי,והתחלתי לחשוב מה הם מרגישים, מה הם חושבים, אני  זוכר את פניהם הלבנים מביעות חרדה,פנים לבנות וחרדות ופני היו ורודות, נראה שהם ידעו שמשהו נוסף קרה אבל מה לא ידעתי, לאחר זמן מה שאלתי אם אפשר לצאת  מהחדר, הרגשתי חנוק בתוך החדר. הרגשתי רצון לברוח ולמה כולם מפחדים, מה קורה פה? לאחר שהזעקה הסתיימה, כחצי שעה לאחר מכן חזרנו לתלם ,למרות שאווירת המתח בבית הייתה בשיאה שמרנו על קור רוח,ואז הודיעו שהמלחמה הסתיימה, יום לאחר מכן יצאנו לרחובות,כולם היו שמחים חגגנו מרוב אושר הרחובות היו מלאים באנשים מאושרים נשמנו לרווחה,החיים הרגילים חזרו למסלולם  חזרנו לשגרה כאילו לא קרה כלום, קיץ 91' אבא לקח אותי לראשונה לטבריה, בסך הכול הייתי בן-6 ואז ראיתי את הכנרת, האוויר היה מתוק היה אפשר לחוש את טעם המים בשפתיים,אבא שכר לנו סירת מנוע, הוא החליט להפתיע אותי ולקח אותי לאמצע הכנרת,המים היו צלולים עד שהיה אפשר לראות את קרקעית הכנרת, אפילו הדגים נראו שוחים, מרחוק האנשים היו נראים כל כך קטנים,שאלתי את אבא איפה נעלמו כולם,אבא אמר כמה שאתה מתרחק הכול נראה קטן,ככה זה גם שאתה גודל ואז כולם נהיים קטנים,כשתהיה אבא תבין זאת זה המסר הראשון שהבנתי בילדותי,השמש הייתה חמה ונעימה כל כך שאנשים ישבו להשתזף על קו החוף,אני ואבא חזרנו מהשיט היה כל כך כיף,כמה שמחתי שהיינו על החוף בחזרה  נשמתי לרווחה, אבא לקח אותי למקום גבוהה כדי שנראה את השקיעה,זה היה כל כך יפה,לראשונה ראיתי שקיעה,ואז עם רדת ערב חזרנו מטבריה לחדרה הבטתי על הנופים  דרך החלון, אני ואבא צחקנו על כל מיני דברים והעלנו חיוכים זה היה ממש כיף.            בבית חיכה לי ולאבא ארוחה חמה,ישבנו כולם ביחד אחי תמיד אהב להציק לי,הוא היה מקנא שאבא הקדיש לי תשומת לב יותר ממנו, מאז יצאנו להרבה פיקניקים עם כל המשפחה, תמיד היה כיף.         לאחר שנה עליתי לכיתה א', איזה הרגשה מוזרה גדלתי בשנה,מלא ילדים יותר ממה שאני זוכר בגן, פתאום הכול לבוש אחיד שולחנות מחברות עפרונות,אמרתי לעצמי איזה כיף גדלתי אני ילד גדול, והתחלנו ללמוד וללמוד ומאוד התלהבתי,עד שהגיעו לנו לראשונה שיעורי בית,רק אז הבנתי שכל השמחה שהייתה לי ירדה,זהו נגמר הכיף מעכשיו לוקחים אחריות, פתאום התחילו שאלות מציקות נהייתה תנועת חיים שונה ממה שהכרתי, לראשונה בחיי הרגשתי תחושה שונה בתוכי,תחושה של התרגשות פחד שמחה געגועים אושר,הרגשה מבלבלת הייתי חייב לשאול מישהו,אבל פחדתי אולי יצחקו עלי, מה יגידו שאני מדמיין חששתי שלא יהפכו אותי למשוגע כמו בטלוויזיה, אבל אמרתי לעצמי שיגידו מה שרוצים אני חייב לשאול,סיימתי את הלימודים בבית ספר ומשם הלכתי למספרה של אימי,המספרה הייתה מלאה, אז חשבתי עם עצמי את מי אני אשאל אבא או אימא? החלטתי שאני הולך הביתה,חיפשתי במקרר הוצאתי ביצים והכנתי חביתה,בזמן הזה חיכיתי לאבא ראיתי שעם אימא אין מה לדבר, אז אבא הגיע מהמסעדה ורצתי אליו,לקחתי אוויר ואמרתי בוא נשאל אותו, שאלתי את השאלה ואבא ענה לי מה שאתה מרגיש זה פרפרים בבטן,פתחתי את עייני ואמרתי מה זה? אז הוא ענה יש לך בנות בכיתה?עניתי שכן,בגלל זה אתה מרגיש ככה,מה זאת אומרת,הייתי ילד נורא סקרן,הוא ענה לי שתגדל תבין,אמרתי טוב אז יום למחרת החלטתי לצאת ולחקור, הסתכלתי על חלק מהבנות בכיתה,והמורה צעקה עלי ערן עיניים ללוח,כן הייתי בבית ספר דתי היו חוקים מוזרים, מצד אחד מערבבים בנים בנות ומצד שני צועקים,מה הולך פה? הגיע ההפסקה אמרתי זו הזדמנות שלי, רציתי לגשת לאחת הבנות מהכיתה קראו לה רינת כל כך התרגשתי,החלטתי לקחת תעוזה זאת הייתה השיחה הראשונה שלי,לאחר שסיימנו לדבר היו כל החברה מהכיתה ניגשו אלי והתחילו לדבר איתי,הבנתי שנהייתי מרכז העניינים, לאחר שנה עליתי לכיתה ב' וזאת הייתה הפעם הראשונה, שניגשה אלי בת והציעה לי חברות הסכמתי בלי להרהר,החברות החזיקה בדיוק יום אחד,ומאז החלטתי שהגיע הזמן לחיות את הילדות,ולהפסיק להתבגר לחיות כמו פיטר פן הילד שלא גודל, אבל רק בסיפורים זה יכול לקרות, בכיתה ד' התחילו החיים,מי הזכר השולט זה נראה כמו נשיונל ג'אוגרפיק ,הפער בין ספרדים לאשכנזים מי קובע את החוקים,מי שולט במגרש הכדורגל מי משחק בהפסקות במגרש, בעקבות הבחירה של חזן הכיתה,שזה היה התפקיד המככב,תמיד ניסו להוריד מהמקום שאליו הגעתי,ידעתי שאסור לי ליפול, אז החלטתי שאני חייב להראות נוכחות,מי שולט במערכת,  תמיד עשיתי בלגן, עד שהגענו לכיתה ו',השנה האחרונה בחיים ללא גבולות,אז השליטה הייתה בידנו אבל כל זה היה רק לשנה, בכל זאת נהנו מזה במסדרון היה רשום מסר בעל הדעה הוא בעל המאה, וזה הבנו שאנו מתקדמים לעבר חיים חדשים, ואז הודיעו לנו בכיתה תתחילו להתכונן זה הזמן, בכיתה היה מתח רב, כולם חשו מבולבלים ומפוחדים, כאשר היה צלצול כולם יצאו להפסקה כדי לדבר על העניין,שאלות רבות עלו באוויר היו גם הרבה התרגשויות,עשו לנו יום סקירה בבית הספר החדש שאליו אנו אמורים לעבור,זה היה מרגש מפתה מאוד ראינו דברים שלא יכולנו לדמיין  ראינו חדר כושר מה שלא היה לנו בבית הספר ועוד דברים רבים,הגענו לסוף השנה וההתרגשות הייתה בשיאה לקראת השנה החדשה עוברים לחטיבת הביניים,מאז סיום היסודי דרכם של רבים מאיתנו נפרדו,ניצלנו את החופש הגדול כדי לשמור על הקשר אבל זה לא כל הסתדר, בבית הספר החדש לא רצו אותי וכל זה מתירוץ הכי מטופש ששמעתי,אימא שלי לא הייתה מספיק דתייה,וזה היה הקש ששבר את גב הגמל, וגם אותי זה שבר,כנראה שזה היה שיעור ניסיון לחיים בשבילי להבין שאני לא פיטר פן,כל זה הסתיים שעלינו לחטיבת הביניים,להתראות אהבה שלום נעורים,פה התחילו החיים האמתיים,פה השתנה כל עולמי,הבנתי שפיטר פן לא יחזור לפה הוא ישאר,"בארץ לעולם לא",ואני צריך להמשיך לגדול, אז לא המשכתי את חיי בחטיבת הביניים הדתית עברתי לחילונית, הייתי צריך להתמודד עם חיים חדשים ממה שהכרתי ,ממה שידעתי פתאום ישבנו בנים בנות ביחד,הראש התפוצץ לי מרוב מחשבות,שאלות רבות עלו בראשי והראשונה הייתה מה קורה כאן?איפה אני?לאן הגעתי?בנים בנות יחד לא מסתדר לי אני חייב לדבר עם המורה הזאת מה נראה לה? כמה שדיברתי איתה נראה שזה לא עזר,כל הזמן חזרה על אותה התשובה תנסה כמה ימים אם זה לא יסתדר ניתן לך שולחן לבד,אמרתי לה בסדר אני מקווה שתעמדי במילה שלך,המורה הסתכלה עלי במבט מוזר ושתקה,עבר שבועיים מאז השיחה שלנו,ראיתי שהעניינים לא זזו והיא גם לא התאמצה לעשות משהו בנידון,אז החלטתי לקחת יוזמה ולא להשאיר לה ברירות,ניגשתי אליה ושאלתי מה קורה עם מה שדיברנו?היא ענתה לי העניין בטיפול,הסתכלתי עליה והחלטתי לשתוק, החלטתי לשתוק אבל המחשבות מה לעשות לא עזבו אותי,אמרתי לעצמי במלחמה הזאת אני לא מפסיד,ניגשתי לרכזת שיכבה שלנו היו עליה שמועות מאוד מוזרות,שהיא מפחידה ולא כדאי להתעסק איתה,כל זה בגלל שדימו אותה לדמות מהקומיקס גברת זעפני,שיגידו מה שרוצים אני חייב לגשת אליה,ניגשתי אליה יום למחרת באחת ההפסקות, דפקתי בדלת כולי רועד,ואז נשמעו המילים הבאות כן,יבוא, פתחתי לאט את הדלת והדבר הראשון שראיתי היה חיוך, אמרה לי בוא כנס סגור הדלת ושב,ואז דיברתי איתה על מה שהציק לי,ויום למחרת שהגעתי לכיתה קיבלתי שולחן לבד כמו שרציתי,ידעתי שזה התנקם בי אך נהניתי מהסיפוק של הניצחון המתוק שלי, יומיים לאחר מכן הגיעה תלמידה חדשה,מכנסים קצרות צמודות חולצת בטן ישר עלתה לי בראשי המחשבה איפה החצאית שלה,והמורה ישר שמה אותה לידי,למרות שהתרגשתי מיופייה הייתה בה תחושה של שתלטנות,ולא עבר זמן רב הגיע ההפסקה,והיא ביקשה ממני אם אני יכול לעזוב את השולחן, בשביל שחברה שלה תשב לידה ולא הסכמתי,היא התעצבנה עלי והתחילה לרדת עלי ולהעליב אותי,החלטתי שאני לא יוצא פרייר כמה ימים בחטיבה וכבר להראות שאני לא שווה,ביסודי הייתי אישיות חזקה אז גם פה,ולאחר שסיימה את דבריה יצאתי נגדה בצרורות וסתמתי לה את הפה,היא בכתה כמו שבנות יודעות לעשות,בסופו של דבר אני קיבלתי את ניצחוני ואת שולחני,לאחר מספר ימים היא התנצלה בפני,ונהיינו חברים טובים,בחופש הגדול בין כיתה ז' לכיתה ח' הכרתי את החברה הראשונה שלי,זה היה בבריכה התחלתי לשחות עד שקבוצה של בנות הגיעו,ישר שמתי עין על אחת מהן, וכעבור 20 דקות אחת מהן ניגשה אלי ושאלה אותי אם אני רוצה חברה?התחלתי להתרגש לרעוד חזרו לי התחושות בבטן הראשונות של כיתה א',פרפרים בבטן,חשבתי והחלטתי שאני מסכים,זה היה כל כך מרגש,  התחלנו לדבר עינינו זהרו מבטנו התלכדו אחד כלפי השני,היה רגש נראה שהזמן שכח להיות קיים, מגע ידה צמרר את עורי,חיוך עלה על פני ולחיי הסמיקו, ואז זה קרה הייתי מתוח נרגש סוער,המחשבה שעלתה בי הייתה אני עושה זאת,נשמתי נעצרה והנה זה קרה הנשיקה הראשונה,היה לזה טעם מוזר הרגשה לא מוכרת,זה לא היה כמו לנשק את השפתיים שלך עצמך, ואז קרתה הנשיקה השנייה עם הלשון קראנו לזה נשיקה צרפתית שזה היה כבר יותר מוזר אבל זה היה שונה מכל הפעמים שנישקתי את עצמי ביד,לאחר זמן מסוים שנינו היינו צריכים ללכת, החלפנו מספרי טלפון וקבענו שנדבר בערב,כולי התרגשות לאחר שנפרדנו,הגיע הערב וצלצלתי לביתה דיברנו צחקנו כרבע שעה,ואז קבענו להיפגש ביום שלישי,כל הלילה חלמתי על הנשיקה הראשונה שלי, קמתי בבוקר עם חיוך לפרצופי,המשפט הראשון שיצא לי עכשיו מתחילים את החופש,ביום שלישי אני והחברה החדשה שלי נפגשנו פגישה ראשונה,לא התאפקתי ספרתי אפילו את הדקות,היה הכי כיף בעולם פעם ראשונה עם בחורה לבד בגלידה ולא עם חברים,זאת הייתה חוויה שונה משהכרתי,מאוד נהנו לאחר שהיינו כמעט כל היום ביחד,אמרנו שנדבר בטלפון לאחר שנפרדנו בנשיקה,התקשרתי יום למחרת והיא לא הייתה בבית אמרתי לעצמי טוב נחכה לטלפון,חיכיתי כל היום ניסיתי שוב מאוחר יותר, אך אימא שלה אמרה לי שהיא לא בבית, אמרתי נחכה שהיא תתקשר חיכיתי איזה יומיים, התקשרתי אליה הביתה ודיברתי עם אימא שלה, והיא אמרה לי שזה לא יסתדר בינינו בלי הסברים וסגרה את הטלפון,כל חלומותיי התנפצו האם אמצא אהבה אמיתית כזאת, הנחתי את שפורפת הטלפון הציבורי במקומה,בחור שחיכה לטלפון שאל אותי סיימת לדבר,לא עניתי והלכתי לדרכי מאוכזב,לא כך היו נראו חלומותיי אחרי נשיקה ראשונה,ציפיתי להתאהב להיסחף בים של רגשות,אמרתי לעצמי אם כך זה נראה אני לא רוצה להתאהב שוב,אבל מי אני שאקבע,עד שהגענו לכיתה ט',עברנו התאהבויות חוויות ריגושים יצאנו למסיבות השתוללנו, ואני זה שאמר לא רוצה להתאהב יותר,נראה לי שפיטר פן לא עזב אני עדיין בארץ לעולם לא,באמצע השנה התחילו להכין אותנו לקראת התיכון,כבר עברנו את השלב הראשון של מעבר מיסודי לחטיבת הביניים,הפעם זה נראה שונה,שוב מתבגרים רק שהפעם מתבגרים עם יתרונות,נכנסנו לתיכון זה נראה כמו בסדרה "עניין של זמן",כל החברה הגדולים באו עם מכוניות אופנועים היו לנו מגמות לבחירה ההכנה לחיים,ואז התלבטתי איזה מקצוע לבחור, לבסוף החלטתי שאני נכנס למגמת עיצוב שיער,  הדרך הכי קלה להשיג בחורות,כך לפחות חשבתי מי חשב שזה יסחט ממני כוחות,נכנסתי לכיתה האווירה הייתה שונה,החברה היו שונים המחשבות היו שונות,בכיתה הזאת הכרתי את חברי לחיים.משם זה סיפור אחר.

                 "נראה לי שפיטר פן ואני תמיד נהיה בארץ לעולם לא".

 

 

תגובות