אַיֶּלֶת שִׁירַי הַתּוֹעִים (שיר #3)

ג.

אַתְּ תָּבוֹאִי אֵלַי עַל בְּהוֹנוֹת צוֹחֶקֶת,

נוֹשֵׂאת מִנְחָה כְּשַׁלְהֶבֶת טְרִיָּה.

אַתְּ תָּבוֹאִי שְׁקוּפָה, כְּמוֹ הַיַּיִן תּוֹסֶסֶת,

וְגוּפֵךְ לִי נוֹשֵׂא זִכְרוֹנוֹת שֶׁל עֶרְיָה.

אָז נָבוֹא זֶה אֶל זוֹ נִרְעָשִׁים מִן הַשֶּׁקֶט,

מִתְמַסְּרִים לַכִּשּׁוּף הָעַתִּיק שֶׁל הַגּוּף.

וּבְתוֹךְ הַקִּרְבָה שֶׁכְּמוֹ הַיָּם לֹא נִגְמֶרֶת

- נֹאהַב.