עַד מָחָר

עַד מָחָר

הָעִיר נִגְמְרָה לִי פֶּתַע כְּמוֹ בַּקְבּוּק שֵיכַר.
אֱלוֹהִים הַיּוֹדֵעַ בֶּן מִבְזָק חֲדָשׁוֹת לְמִשְׁנֵהוּ,
אֶת הַשְּׁקָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ,
קוֹנֶה לוֹ אוֹהֲדִים פְּרוּעִים בְּפַרְבְרֵי הַלַּיְלָה,
ומֵשָלחַם שלוּפֵי יָגוֹן כִּנְבִיאֵי סְרַק.

וְעִם שִׁיר אַלִּים שֶׁל שְׂדֵרָה צְלוּבָה בְּאוֹר פָּנָס חִיוֵּר,
בֵּן צוֹפָרֵי מְכוֹניּוֹת, צְחוֹקָן שֶׁל נַעֲרוֹת, וְרֵיקָנוּת הַבַּיִת הַחוֹזֵר,
אֲנִי סוֹגֵר דַּלְתִּי, מֵגִיף תְּרִיסַי, וְעִם אֶקְדָּח – חָרֵד לְכָל צִלְצוּל בּדֶלֶת.
חוֹשֵׁק שִׁינַּי בְּכּוֹס שֶׁל דוָוי – וְשָׁר שִׁכּוֹר מִפַּחַד.

וּבְתוֹךְ חַדְרִי אֲנִי חוֹפשִי לַחגוֹג אֶת שֶׁאָסוּר לְפִי החוֹק:
לְהַאֲמִין בְּאֱלוֹהִים, בָּאַהֲבָה וּבִזְכֻיּוֹת הַפְּרָט,
לְהִתְאַבֵּל עַל מוֹת הָעִיר, וּלְגַדֵּף אֶת אֵלוֹקֶיָה,
כְּמוֹ קַבְּצָן מוּכֶּה כְּפַן וּמְשׁוֹרֵר שֶׁל רֶפֶשׁ.

הָעִיר נִגמֶרַה לִי כְּמוֹ בַּקְבּוּק שֶׁל שֶיכַר.
- עַד מָחָר.